הילדים וחינוכם

 

הילדים וחינוכם

יואל ברש"ד ניסה להעניק לילדיו חינוך מודרני, דבר שלא היה מקובל על כל קהילות העיר. הוא שלח אותם ללמוד בבית הספר של כי"ח, כל ישראל חברים, שנפתח בצפת. בי"ס בעל אוריינטציה צרפתית שהעניק לצד לימודי קודש גם השכלה כללית ולימודי צרפתית. הדבר לא היה מובן מאליו באותה תקופה. את שאול בנו הצעיר שלח ללמוד במקווה ישראל ואת יצחק בן הזקונים שלח ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב  ובסיומם  שלח אותו לאוניברסיטת ברקלי בארה"ב. על פי כל העדויות של אנשים שהכירו אותו הוא לא היה איש אדוק מדי. ואני שאלתי כיצד  השקפותיו המודרניות הסתדרו עם העובדה שהיה נשוי לבתו של נפתלי חנל'ס שהיה דתי מאד ונחשב לאחד "משומרי החומות" של הדת בצפת. בהזכרת שמו בעיתונים מהשנים שבהם היה בנקאי, הוא כבר אינו מכונה ר' יואל ברש"ד, אלא ה"ה (האדון הנכבד)יואל ברש"ד. תואר שניתן לעסקנים.
כדאי לזכור כי הרבנים בצפת לא ראו בעין יפה את הלימודים בכי"ח ולעיתים אף מנעו את הקצבה של הכולל ממשפחה ששלחה את בניה ללימוד שם. רוב התלמידים היו ממשפחות ספרדיות, שרובן לא  קבלו תמיכה מהכוללים ולכן גם רבים היו בעלי מלאכה. לרובן היתה זיקה לצרפת כמו משפחת עבו, שאבי המשפחה שימש כקונסול צרפת בעיר. יואל ברש"ד לא חשש מרבני העיר וויתר על כספי "החלוקה".
הלימודים לא נמשכו שנים רבות כמו היום,  חנה בתו למדה כחמש שנים עד נישואיה  וכך גם אחותה נחמה שאף היא נישאה בגיל צעיר. הלימודים לא תמיד נמשכו ברצף, אלא חודשים ספורים בשנה. בעונת החורף הלימודים לא התקיימו כנראה כסדרם גם בשל מצוקה כספית  של התלמידים.
על יחסו לרכישת השכלה ניתן ללמוד גם מסיפורו של מנחם בנו בספר זיכרון לד"ר בנדרלי, שייסד את מפעל "מחנות הקיץ" לילדי יהודים בארצות הברית, שם הוא כותב על ההערכה הרבה שגילה אביו לשמשון בנדרלי חברו, בן צפת, שהלך ללמוד רפואה בבירות, משם הגיע לארצות הברית והקדיש את חיו לחינוך נוער יהודי בניו יורק. יואל שלח את בנו הבכור מנחם לארה"ב שם קבל אותו בנדרלי תחת חסותו, ועל כך הרחבתי בפרק על הבן מנחם ברש"ד.
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה אנחנו יודעים שהבן יצחק כבר למד לימודים מסודרים והמשיך את לימודיו בגימנסיה "הרצליה" בתל אביב. יואל השפיע לא רק על חינוך ילדיו אלא התערב גם בחינוך נכדיו שמואל ודניאל. בניה של בתו חנה למדו בחדר בצפת, אביהם זאב מתתיהו פרל רצה שיקבלו חינוך תורני אדוק, ואילו האם חנה נטתה כמו אביה ללימודים בבית הספר העברי החדש שנפתח בצפת. דניאל מתאר בזיכרונותיו את הוויכוח ביניהם: "וכך נמשך תמיד ויכוח בבית, אימא (אמרה) לבית הספר ואבא (אמר) לחדר. ובשבת אחת כשבא  דוד שלי  מחוץ לארץ לצפת, הוזמנו אל הסבא (הסבא יואל) לארוחה משותפת ושם התגלגלה שיחה על חינוך ילדים וכו' ואמא אמרה שמוטב לו היינו הולכים לבית הספר אז קם הסבא התקיף ואמר, כן, ביום ראשון יתחילו ללכת לבית הספר." ואמנם כך היה.
הסבא יואל שהיו לו קשרים עם מרכז החיים הארצישראלים והציוניים שהתפתחו בארץ, ראה בהשכלה מפתח להתקדמות.

בפרק זה אכתוב את מה שידוע לי על ילדיו של יואל ברש"ד על פי מה שידעתי ומה שמסרו לי בני משפחתם וממסמכים שמצאתי בארכיונים.

ברש"ד פרל חנה 

חנה נולדה בצפת בשנת 1893 והיתה בתם הבכורה של יואל וציפורה ברש"ד.חנה למדה  בין השנים 1899 ועד 1904בבית ספר אליאנס, שעדין שכן בעיר העתיקה של צפת. לא ידוע היכן ואם המשיכה לימודיה. היא נישאה בגיל 15או 16 לזאב מתתיהו (ועלועל) פרל, שהגיע כילד עם הוריו געצל וביילה לבית יודנפרויינד מפודהייצה שבגליציה, למושבה "מחניים", ונשלח ללמוד בחדר בצפת שם התגוררה משפחת אימו.

בזיכרונותיו של אבי דניאל פרל שכתב בשנות ה90 והוא מספר כי אמו היתה קרובה מאד לחלוצים שהגיעו לצפת למכור את תוצרתם החקלאית והתארחו בביתו הגדול של אביה. נפשה של חנה נמשך אחרי הצעירים והצעירות המשוחררים והאידאליסטים. אביה שחשש שתעזוב את ביתה ותעבור עם החלוצים לאחת המושבות, בחר לשידוך את זאב מתתיהו שהוריו היו חלוצים במחניים ונראה לו שבחור שמכיר את חיי החלוצים אך גם תלמיד חכם יתאים לבתו. כפי שהיה מקובל בארגון שידוכים, חנה ואמה ציפורה יצאו לטייל בשדה הסמוך לישיבת הרידב"ז שם למד ולימד זאב, משם צפה בה החתן המיועד, היא הביטה בו ואישרה את הבחירה. ואכן השידוך הצליח. בביתו של יואל היתה רפת וחנה לאחר נישואיה התעקשה לעסוק בחליבה וגיבון גבינה. היא אהבה לצאת עם ילדיה הקטנים לטבע שסביב לעיר והרבתה לקחת אותם למעין הבריאות, עין אל עאפיה, שנבע סמוך לביתם במרגלות המדרון שמצפון לבית החולים האנגלי, לימים "בית בוסל". היא הנחילה את אהבת הטבע הארץ והעבודה לילדיה. 

בתם הבכורה של זאב וחנה נפטרה כשהיתה תינוקת, אירוע שהשפיע קשה על חנה והיא נסעה בשנת 1912 להוריו של אביה שחזרו לפודהייצה בגליציה, כדי להתאוורר ולהתגבר על כאבה. כאשר הגיעו הגיעה אליהם הסתבר שהיא כבר בהריון, והורי בעלה שכנעו אותה שתישאר בביתם עד ללידה. בנה משה נולד בפודהייצה בשנת 1913, ביום שלג קר, חמותה ביילה יודנפרויינד אצה להזעיק את המיילדת ולאחר מכן חלתה בדלקת ריאות ונפטרה. בשנת 1916 נולדו התאומים שמואל ודניאל ובשנת 1925 נולדה הבת ציפורה.

על דרך חינוך ילדיה לא תמיד הסכימה עם בעלה, שהיה הרבה יותר דתי ממנה, היא רצתה שיקבלו גם חינוך כללי וציוני. מאורעות תרפ"ט 1929 היו אבן דרך שהשפיעו על בני המשפחה בהמשך חייהם. ביום הפרעות גילתה קור רוח ותושייה כאשר זיהתה בסמטה בצפת בין הפורעים את עארף שהיה שכנה מנופף מולה בסכין גדולה. היא הסתכלה הישר לתוך עיניו ושאלה אותו, "עארף האם גם אתה עארף בין הרוצחים?" ואז עצר את הפורעים ואפשר לה לברוח למחסה בבית סמוך, משם יצאה בחשאי והזעיקה את השוטרים. היא ליוותה את ילדיה לאורך השנים כשהצטרפו לאצ"ל, סייעה להם בהחבאת נשק בסליק בביתם מתחת אפם של הבריטים, גם למנחם  בגין שהיה מבוקש על ידי הבולשת הבריטית היא סידרה מקלט במרתף המלון בצפת.  הבריטים שהרבו לבקר בבר המלון שהיה מעל המרתף היו לה אבן שואבת לאיסוף אינפורמציה אותה העבירה למחתרת. את תאריך לידתו של בנה דניאל היא שינתה לשנת 1917  בכדי להפכו לקטין ולנסות להמתיק את הטיפול שקיבל מהבריטים, כך שהתאומים שמואל ודניאל נולדו בהפרש של שנה על פי המסמכים הרשמיים. במהלך  כעשרים השנים עד קום המדינה נשאה בשקט ובלי טענות את המתח וחוסר הודאות לגורלם של ילדיה שהשתתפו במבצעים צבאיים של המחתרת, נחקרו אחת לבקרים, נאסרו ונעצרו  ובנה דניאל אף הוגלה למחנה המעצר באפריקה. 

חנה היתה כל השנים שותפה פעילה בעסקיו של בעלה. אבי מעיד בזיכרונותיו כי היא היתה המנוע מאחורי עסקיו וזאב לא עשה דבר מבלי לקבל את המלצותיה ואישורה. החל מבית הדפוס "דפוס הגליל" שפתח בצפת עד להקמת מלון "הרצליה" עליו ועל בעלה זאב ארחיב בפרק מיוחד המוקדש למשפחת פרל. את המלון ניהלה ביד רמה כשהיא מאפשרת לבעלה לעסוק ביזמות נוספת. בשנת 1947 חלה בעלה זאב במחלה קשה ונפטר זמן קצר לאחר שחרור צפת. המלון היה זקוק לשיקום, ובניה הצטרפו לעסק המשפחתי ועבדו לצידה. בני משפחה זוכרים אותה כאשה יפה, חכמה מאד רצינית וסגורה, שלא חששה להביע בקצרה ובנחישות את דעותיה. היא היתה מעורבת בחיי העיר והיישוב, לבית המלון שלהם בצפת הגיעו קצינים בריטים, רבנים ומנהיגי היישוב מכל הזרמים לצד אמנים צעירים שהגיעו לצפת, ותמורת ארוחות היתה מקבלת מהם ציורים שקישטו את כל קירות המלון. סבתא חנה הסתפקה במועט, גם בשנים שהמצב הכלכלי אפשר לה ליהנות מפרות עבודתה. חנה, התרחקה ממותרות,  הרבתה במעשי חסד וצדקה בעיר, בבית המלון היתה מאכילה נזקקים ונצרכים, שהיו מגיעים היישר לכניסה האחורית של המטבח שם היה ניצב שולחן מיוחד עבורם. הרבתה לעזור בהכנסת כלות עניות שלא חסרו כאלה בעיר. היא עבדה עד יומה האחרון  ונפטרה בשנתה בצפת ב ט' טבת תשי"ח, אחד  בינואר  1958.

חנה ערב נישואיה

משפחת פרל, מימין לשמאל: ציפורה, זאב חנה, דניאל משה ושמואל מסתתר בחלק השמאלי של התמונה

חנה פרל

מנחם ברש"ד 1897 - 1966 

מנחם נולד ב 20 בדצמבר 1897. יש האומרים כי יואל שלח את מנחם לארצות הברית בכדי שלא יאלץ להתגייס לצבא התורכים ששלטו בארץ. מנחם הגיע בפעם הראשונה  לארה"ב ביום 30 בספטמבר 1915 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה בצפת, צפת המורעבת ומוכת המגפות שלחה את בניה לכל מקום בעולם על מנת להצילם. כך גם סבא יואל. מנחם נסע לד"ר שמשון בנדרלי, שזכה להערכתו הרבה של סבא יואל, מנחם הגיע אליו וסייע לו בנושא מחנות הקיץ לילדים היהודים בני יורק. 

ההתחקות אחרי קורותיו של מנחם החלה מצילום. באחת השיחות עם אבי הוא ציין את העובדה כי מנחם התנדב לגדודים העבריים, נזכרתי שהייתה לנו תמונה שלו במדים. לימים, מצאתי אותה בין ערמה של תמונות ישנות. שוב ניבטה אלי דמותו של מנחם כחייל צעיר. התמונה צולמה בסטודיו בקנדה. התצלום נעשה כנראה מיד עם הגיוס. מנחם לבוש מדים עדיין נראה רענן ואפילו יש רמז לחיוך. הוא מחזיק בידו מטה והעמידה אומרת בטחון. התמונה נשלחה להוריו של מנחם, יואל וכנראה טאובה(אשתו השנייה של אביו). מאחורי התמונה הוסיף מנחם כמה שורות  שגרמו לי התרגשות והעלתה דמעות בגרוני. הגלויה נכתבה במונטריאול שם היתה נקודת איסוף של המתנדבים היהודים מצפון אמריקה.

"להורי החביבים , גם ליבי וגם רוחי נתונים פה עם לוח(?). יקירי אם אנפול במלחמה בעד עמנו וארצנו אל נא יפול לבכם אני הולך עם גאה (גאווה) יען שבעד חירותנו וחרות העולם אני אלחם. די לנו מלסבול עול אחרים עתה הגיע הזמן להשליך את עול אחרים ולחיות חיי עם בארצו. אם אפול לפני זה שעם ישראל ייפדה, אל נא תחדלו מלעזור אל תמנע מלשלוח את אחיי וכל אלה שתוכל לעזור לעמנו. בזה אני חושב אני משלם את חובי לכם. בנכם אוהבכם ומנשקכם מעומק ליבו המקווה לראותכם בארצנו החופשייה. מנחם ". 

גלויה זו היתה מוצבת על השידה בבית הסבא יואל כמו צוואה רוחנית.  ואין ספק שנכדיו הצעירים שמואל ודניאל שאבו ממנה השראה ויש לה חלק בעיצוב השקפת עולמם ומעשיהם בהמשך דרכם במלחמתם להקמת המדינה. לעומת הבחור המצוחצח שמצולם ערב גיוסו, בתמונה מאוחרת יותר שמצאתי בכרטיס בבית הגדודים העבריים, עולה דמות עצובה במדים דהויים שנלקחה קרוב לוודאי בשנה שכבר שירת בא"י. השירות בגדודים העבריים נתן קצה של חוט. התקשרתי למוזיאון הגדודים העבריים באביחיל ושאלתי עם קיים חומר על מנחם. ואכן נמצא כרטיס אישי שלו שמילא באחד מביקוריו בארץ בשנות ה60 ומוסיף כמה ציוני דרך בחייו.  על פי מה שכתב הוא הגיע לשערי ארה"ב ב30 בספטמבר 1915. בשנת 1918 הצטרף לשרות הגדודים העבריים במונטריאול קנדה  ממונטריאול הוא מגיע עם הגדודים לאירופה ומצרים ומשרת בגדוד מס 38. מספרו האישי  J 5713.      בתאריך 1 באוקטובר 1919 הוא חזר לארה"ב ברישומי אליס איילנד יש רישום כניסה של מנחם לארה"ב . על פי רישומים אלה מנחם הגיע על סיפונה של האניה "רויאל גורג'" כשהוא בן 22 שנים ו 8 חדשים, מי שיקבל אותו הוא ד"ר ש. בנדרלי מקליפסייד ניו ג'רסי. כמו כן נכתב שהיה ששהה קודם  בארה"ב שלש שנים בקליפסייד ניו ג'רסי. נראה שמנחם הזדרז לחזור לארה"ב כי ראה את המצב הקשה שהותירה המלחמה על הארץ ועל צפת עירו. בשנה זו היתה תנועת הגירה גדולה של אנשי צפת לארה"ב, דרום אמריקה ואוסטרליה.                      הוא מוסיף בכרטיס העדות שנמצא בבית הגדודים באביחיל שנישא לאווה בשנת 1935 ומוסיף את ההערה כי שרד בזכות אשתו. לא ברור למה התכוון. על תקופה זו אין בידי פרטים רבים. במשפחה ידעו כי את אווה (חוה) אשתו הכיר כשהיה מאושפז בבית חולים בארצות הברית שם עבדה כאחות ושם טיפולה בו ומסירותה הצילו אותו. אם נפליג בהשערות יתכן שאווה ומרים אחותו של מנחם הכירו בתקופת לימודיהן או עבודתן כאחיות בבית החולים "הר סיני".

פרטים נוספים על מנחם מצאתי  במאמר שנקרא "זכרונות על אבא"** שכתב בספר הזיכרון לזכרו של הד"ר שמשון בנדרלי. בספר זה כותב מנחם על בנדרלי שהיה לדבריו גם בן דודו. (כפי ששיערתי אכן היתה  קרבת משפחה בין משפחת ברש"ד ובין אמו של בנדרלי מבית אשכנזי) מנחם כתב את המאמר כאשר היה בתפקיד ה "Expectative Director of  Achva  Camp"   במחנה "אחווה" בניו יורק. הוא כותב שעוד בהיותו ילד שמע מפי אביו יואל על שמשון בנדרלי שנולד בצפת בשנת 1876 והלך ללמוד רפואה בבירות, מעשה שהרשים מאד את אביו יואל ברש"ד. אביו של שמשון היה ר' ניסן הירש בנדרלי, דמות חזקה ואחד ממנהיגי העדה בצפת. שמשון בנדרלי במהלך לימודיו בבירות  אחד הרופאים שפגש שם התרשם ממנו והזמנו לסיים את התואר בארה"ב.  ב1896 הוא קבל תואר דוקטור ועבד בבית החולים "הר סיני" בניו יורק. לאחר שנה ששימש כרופא החליט ד"ר בנדרלי לעסוק בנושא שהיה קרוב לליבו – החינוך. ואת הכשרתו קיבל באוניברסיטת ג'ון הופקינס. וייסד את מחנות הקיץ "אחווה" לילדים יהודים בניו יורק.עיקר מפעלו התמקד בהנחלת השפה העברית לילדים היהודים בני יורק 

כאשר חזר מנחם משירותו בגדודים העבריים מנחם הצטרף לבנדרלי בעבודתו, כנראה שגר בביתו עד שהגיעה אחותו מרים בשנת 1922 ועל פי הרישום בשנה זו מנחם כבר חי בניו יורק ברח' 160 שד' 5. (קרוב לסנטרל פארק) לשם הגיעה אחותו. אמי, נצחיה, זוכרת את מנחם ואווה אשתו, כזוג נחמד שהיה חשוך ילדים*. הם בקרו כמה פעמים בארץ בשנות החמישים ובשנת 1962 היו בארץ בברית המילה של אחי זאבי. הם שלחו חבילות למשפחה בשנות הצנע  גם גלי גלעדי פאגלין (בתה של ציפורה פרל) זוכרת אותם שבביקוריהם בארץ היו מתארחים בביתם ברמת גן, היא זוכרת אפילו שנסעו יחד עם אמה ציפורה לאילת. בשנת 1962 נסע לבקר את משפחת אחיו משה שחי בסאן פאולו ברזיל (מתוך אתר MyHeritage)

מנחם נפטר בארה"ב בשנת 1966אווה אשתו נפטרה בשנת 1984

                                                                                      **Jewish Education 1949

פטר בארה"ב בשנת 1966

מנחם במדי הגדודים העבריים בעת גיוסו במונטראול

הצד האחורי הצילום

  

נחמה ברש"ד זילברמן 1898 - 1981

נחמה נולדה בשנת 1898בצפת, בתה קלרה ספרה לי, שכבר בילדותה היתה ילדה דעתנית, אמיצה, שובבה, וחדת לשון. היא נישאה לר' שלמה זילברמן מירושלים, לפי סיפורה של קלרה הוא נשלח להיות רב באמריקה, משום מה השלטונות האמריקאים מנעו את כניסתו לאליס איילנד והוא נאלץ לשוב. בדרך טבעה האנייה והוא היה בין הניצולים. כשחזר לארץ נשלח ע"י הרב קוק לשמש רב במלבורן באוסטרליה. ר' זילברמן ניפטר בן 39 מדלקת ריאות, ונחמה עם שלשת בנותיה, שרה תקווה (תיקי), וקלרה, חזרו באמצע שנות השלושים לא"י.

מחוסרת אמצעים, היא מגיעה לבית אביה בצפת, אך בשל מסגרות הלימוד בעיר שלא הזכירו את מערכת החינוך היהודי באוסטרליה, היא עוזבת עבעזרתו של אביה יואל  מצליחה לפתוח פנסיון קטן  ברחוב אלחריזי בירושלים. בתה שרה, כדוברת אנגלית רהוטה, קבלה עבודה במשרדי הבולשת הבריטית בא"י הבריטי בירושלים, וקלרה למדה בבית הספר אוילינה דה רוטשילד. בפנסיון שניהלה הכירה נחמה את בעלה השני שהיה מבוגר ממנה בשנים רבות והיא עברה להתגורר בביתו ברמת גן אשר בהר שלום. בבית שכונה בפי בני המשפחה "הוילה". בוילה הזו נערכו האירוסין של הורי  דניאל ונצחיה פרל.  לאחר שנפטר היא נישאה לבעלה השלישי ר' בר זכאי שהיה ראש חברת קדישא בירושלים. בסוף ימיה התגוררה בצפת ושם נפטרה בשנת 1986.

אחד הסיפורים שהתגלגלו במשפחה ואף הונצחו ע" גדעון תל פז בספרו "מי ורדים מפורט סעיד" הציתו את דמיוני ולאחר שיחה עם בתה קלרה שאשרה את האירוע  כתבתי לספור גירסה משלי.

הדודה נחומה חוזרת מאוסטרליה- סיפור מבוסס על מה  שקלרה בתה סיפרה לי.

הדודה נחומה חוזרת מאוסטרליה

מרים ברש"ד  פוקס  1903 - 1997

מרים נולדה בצפת בשנת 1903*. כשאמה ציפורה נפטרה בשנת 1917, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, מרים בת ארבע עשרה הפכה לבת ה"גדולה" במשפחה ועליה הוטלה העזרה בטיפול בשאול ויצחק אחיה הקטנים יחד עם המטפלת המסורה טאובה לבית בנדרלי. בשנת 1920 טאובה נישאה ליואל האב האלמן. חנה, אחותה הבכורה, היתה בזמן מות ציפורה כבר אם לשני ילדים, משה שמואל ודניאל. מנחם בשנת 1915 נסע לארה"ב והיה בן 19 כאשר אמו נפטרה. נחמה היתה בת 21 והיתה כבר באוסטרליה עם בעלה.

 ארבע שנים לאחר מות אמה ציפורה, שלח יואל את מרים, הצעירה בבנותיו, לארצות הברית למנחם אחיה, על מנת ללמוד בבית ספר לאחיות בניו יורק.

ברישומים  של אליס איילנד נרשמה כניסתה על פי הפרטים הבאים : הגיעה  בגיל 18 ביום 22 ליוני 1921 לאליס אילנד באונייה "פאריס" שיצאה מנמל לה הבר בצרפת. היא הוגדרה כסטודנטית, היא הגיעה עם 25 $ ונרשם שהיא מגיעה לאחיה מ. ברשד  שמתגורר ב Moharoik building, 160 – 5 Av, N.Y  ואביה בנקאי המתגורר בצפת, פלשתין.  מרים נישאה זמן קצר לאחר הגיעה לארה"ב  לאחד מבני משפחת בנדרלי בניו יורק, לדבריה היה זה שידוך שלא רצתה בו,  והם התגרשו לפני שנולדו להם ילדים. בשנת 1927 נישאה ליחזקאל זאק פוקס ונולד להם בן  פביוס נתנאל פוקס. רוז פוקס אימו של בעלה יחזקאל זאק פוקס, היתה אחותה של חמדה (לבית מילר), אשתו של שמשון בנדרלי. נראה שגם בניו יורק התנהלו  ההכרויות והשידוכים בקהילה בדומה לדרך שבה התנהלו בצפת. מרים סיפרה שז'אק היה ארכיאולוג.

 לאחר לימודיה שמשה כאחות בבית החולים "הר סיני" ועסקה גם בעבודה סוציאלית. נפתלי ויסמן, נכדו של נפתלי חנל'ס, מספר כי כאשר היה ילד בניו יורק, היה חולה מאד ומרים בת דודתו טיפלה בו במסירות עד שהבריא. הוא זוכר אותה במדי האחות, השביס הלבן והשכמייה הכחולה. הוא הדגיש את מסירותה והעובדה שישבה על ידו ימים שלמים. היא חיה בצניעות בניו יורק, גידלה את בנה פביוס נתנאל  שהפך לרופא, והשקיעה בו את כל מעייניה. מרים התאלמנה בשנת 1960.

לאחר פרישתה הגיעה במחצית שנות השבעים לישראל, להגשים חלום ולחיות בחצר שבנה אביה יואל בצפת, אבי דניאל ועודד המאירי עזרו לה לשפץ את הדירה בחצר אך כל פעם היו נזילות וקלקולים בבית הישן , חורף קשה אחד היא ישנה אצלנו בבית בשל הקור והשלג.

בשנים אלה הכרנו אותה כאישה חיננית מאד, צעירה ברוחה, בעלת חוש הומור, אופטימית, אוהבת חיים, על אף החיים הקשים שהיו לה. כשחיה בצפת הרבתי להאזין לסיפוריה. בצעירותה, כך סיפרה, רצו לשדך לה את אדווין סמואל בנו של הנציב העליון הרברט סמואל אך הוא לא מצא חן בעיניה. לפחות זו היתה הגירסה שלה. היום אני מצטערת שלא היתה לי התבונה לשאול אותה שאלות על המשפחה שעד היום אין לי תשובות עליהן.

 מרים ואחותה נחמה נהגו לפצוח בריקוד בכל אירוע משפחתי מרים היתה מסתפקת בפיזוז ואילו נחמה היתה מנופפת  במקל שלה באוויר ומנגבת את הזעה ממצחה בנוסח אום כולתום. שתיהן, כמו כל בני המשפחה אהבו לשיר. בסופו של דבר הריחוק מבנה פביוס שחי עם משפחתו בניו יורק הכביד עליה והיא חזרה לניו יורק בשנות השמונים.

מרים נפטרה בארצות הברית בשנת 1996. הותירה אחריה את בנה פביוס נתנאל פוקס, אשתו ציפי ונכדיה דניאל וארי.

*על פי רשימות "כולל קרלין" ועל פי רישומי אליס  איילנד תאריך לידתה  הוא 1903, אך בכל הרישומים ובתעודת הפטירה בארה"ב תאריך הלידה שלה הוא 1905.  

מרים בצעירותה

מרים בחצר ברש"ד (מצד ימין אבי דניאל מוחא לה כפיים)

משה ברש"ד  1907 - 1967

משה נולד ב 1907 בצפת וכנראה ששנים מועטות לאחר מות אימו עזב את הארץ יתכן שהגיע לאחיו בארה"ב ולאחר מכן  עבר לברזיל.  

על משה אינני יודעת כמעט דבר וגם בני משפחתו בברזיל לא ידעו הרבה על עברו. פנינה, אשת אחיו שאול, אמרה כי מעולם לא ביקר בישראל. משה נישא למלווינה  לבית סמיט שנולדה בשנת 1912. נולדה להם בת אחת בשם סיסי ציפורה (ע"ש אימו). סיסי נישאה לרופא ילדים בשם גווידו פאבשיו. יש להם שני ילדים, פאביו  וג'לברטו.  פאביו נכדו הגיע לביקור בארץ עם אשתו וילדיו בשנת 2009, שפאביו אמר לנו כי אימו סיפרה לו כי חשה ברגשות כעס שהיו למשה על אביו יואל, אולי בשל העובדה כי אביו שלח אותו לחו"ל בגיל צעיר, אולי התייתמותו מאמו בגיל 10 ואביו שהיה עסוק בהישרדות בצפת ההרוסה והתמודדותו לבד עם ילדים צעירים אחרי מות אשתו, הותירו בליבו כעס. נכדו פאביו לא ידע לספר דבר על מהלך חיו אך הוסיף כי אימו זכרה את אביה כאוהב חיים טובים ובעל מזג שמח. הוא עשה עסקים שונים בברזיל ונע בין הצלחות וכישלונות.

על פי אילנות יוחסין באתר מייהריטג' נכתב כי נפטר בסנטוס ברזיל בשנת 1967. ואשתו מלוינה נפטרה בשנת 1985 בסאן פאולו.

משה ברש"ד מלווינה ובתם סיסי ציפורה

שאול ברש"ד 1912 - 1989

שאול נולד בצפת בשנת 1912, והתייתם מאמו כשהיה בן ארבע. בגיל 16 עזב את צפת בכדי ללמוד בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. לאחר לימודיו השתתף בהברחת יהודים שהגיעו לארץ ישראל מלבנון, וכחבר ה"הגנה", הביא עולים  גם מאירופה. את אשתו פנינה הכיר כאשר הגיעה לבקר את אחותו נחמה בביתה בבני ברק בהר שלום. דודתו לא היתה בבית והוא פנה לבית השכנים על מנת שישמרו את חפציו. את הדלת פתחה לו הבת פנינה שהיתה רק בת 16,  היתה זו אהבה ממבט ראשון, באותו ערב הזמין אותה לטיול, ופנינה סיפרה לי כי למחרת נישאו!. לאחר נישואיהם עברו להתגורר בקדימה והיה להם משק חקלאי. במלחמת השחרור הגיע הצבא העירקי לא רחוק מהישוב, ושאול התגייס להיות גפיר והשתתף בהגנת המרחב.  בשנת 1841 נולדה בתם הבכורה ציפורה שנפטרה כשהיתה רק בת 27, ילדיה הם מרים ואברהם (אבריימי). לשאול ופנינה יש עוד שתי בנות יונה עוז, אמם של רן, ליאת ואסף.  ויואלה דרור, שנפטרה בשנת 1998 וילדיה הם דרור טלי וורד שחיים בארצות הברית.

שאול ידע שפות רבות עברית ערבית טורקית ואנגלית וכן היה בעל קול נעים והרבה לשיר בכל השפות במפגשים המשפחתיים. אשתו פנינה היתה פעילה בנושא חינוך בישוב קדימה ושנים רבות לקחה חלק בפעילות ציבורית קהילתית במקום.

שאול נפטר בשנת 1989 ואשתו פנינה נפטרה בשנת 2021

שאול ברש"ד (באדיבות משפח' עוז)

יצחק ברש"ד 1913 - 2003

יצחק נולד בצפת ב14 בדצמבר 1913 ובגיל ארבע התייתם מאמו. הוא היה צעיר ילדיו של יואל. יצחק נשלח ע"י אביו ללמוד בגימנסיה הרצליה, וגר בדירה שהחזיק יואל בתל אביב ברחוב עלייה 18. במרס 1932 הוא הגיע לניו יורק להמשיך את לימודיו הגבוהים באוניברסיטת ברקלי. במלחמת העולם השניה התגייס לצבא האמריקאי ונפצע, אז הכיר את בטי אשתו שהיתה אחות.  בטי לא היתה יהודייה אך היתה קרובה ליהדות כל חייה. ובשנת 1950 נולדה בתם אווה גיין. לאווה ג'יין אגוס, בן ובת הוך וסלסט.

יצחק היה פרופסור לאגרונומיה ותורת הקרקע באוניברסיטת ברקלי, במסגרת עבודתו הגיע למזרח התיכון, לפרס ולמצרים וביקר גם את המשפחה בצפת.  לאחר פרישתו עסק בשיפוץ בתים היסטוריים בסן פרנציסקו, אמא מספרת כי יצחק בנה את ביתו בברקלי וגינתו הזכירה את החצר בצפת שבה גדל. הוא גם הדגיש את הדמיון, ביטוי לגעגוע לימי ילדותו ונערותו בצפת?

קלרה מספרת שיצחק אהב לתפור והיה תופר לבטי את הבגדים, מה ששופך אור על הצד היצירתי שלו.

בשנים 1958 ו1962 הגיע יצחק עם בטי ובתם אווה גיין לישראל וחגגנו לה בת מצווה בחצר המשפחה בצפת.

בשנים האחרונה הצלחתי ליצור קשר עם אווה שכתבה לי על חייה ואפילו צרפה את  בני משפחתה לעץ המשפחתי, אווה נישאה לאמריקאי ממוצא אפריקאי(?), לאווה שני ילדים, בנה הבכור הוך התאלמן ונשאר עם זוג תאומות שאותן היא עוזרת לו לגדל, בתה סלסט אגוס פקירי, נשואה, עובדת כקונדוקטרית מומחית ויש לה בת.  אווה גיין נפטרה בשנת 1917 כשהיא בת 67. תכניתה לבקר בישראל לא יצאה אל הפועל.

יצחק נפטר בארה"ב בשנת 2003

לאחר פטירתה של אווה גיין בשנת 1917 הסתבר שליצחק ובטי היתה בת גדולה. לא מצאתי בכל הרשומות עדות לנישואי יצחק ובטי. הבת הגדולה קוני  נולדה בתאריך ה15 ליוני 1932 ארבעה חודשים לאחר שיצחק הגיע לארה"ב במרס 1932. הבת של אווה ג'יין, סלסט אגוס פיקירי,  מציינת באילן המשפחה שלה, שליצחק היתה רק בת אחת אווה ג'יין. סביר להניח שקוני היתה בתה של בטי שיצחק אימץ לימים. עובדה זו לא היתה ידועה לבני המשפחה בצפת שתמיד חשבו שיש לו רק בת אחת.

יצחק נפטר בארה"ב בשנת 2003.

יצחק ברשד סאן פרנסיסקו

Isaac Barshad, Lecturer Emeritus of Soils and Plant Nutrition, University of California Berkeley: 1955

שמואל  ברש"ד 1911(?) - שנת מותו לא ידועה

במשפחה הוזכר שליואל וציפורה היה בן בשם שמואל שנפטר כשהיה ילד. עקבות לילד הזה מצאתי  בארכיון הציוני ברשימת ילדי כתה א' בבית הספר בצפת משנת 1918. 

 "שמואל בן יואל ברשד, בן 7 שנים, אביו גזבר (הכוונה בבנק אפ"ק) נתקבל בגן אחרי חג הפסח"

(מתוך רשימת תלמידי החדר 1918)

מנחם אשר ויסברג ברש"ד ויעקב ויסברג ברש"ד

לאחר פטירתה של אחותו הגדולה הינדה בשנת 1915, לקח אחיה יואל חסות על שני ילדיה מנחם ויעקב ודאג להם. והם אף אמצו את שם המשפחה ברש"ד. 

מנחם אשר ויסברג ברש"ד, נולד בצפת בשנת 1900 ואחיו יעקב נולד בשנת 1901 להינדה ברש"ד ולאביו מרדכי ויסברג פאליק .

לא ידוע לנו הרבה על המשפחה. אשר מנחם הקרוא על שם סבו, ויעקב, נולדו לאימם כשהיתה בת 35 לערך, יתכן שאף היו לה ילדים שלא שרדו. השערה זו עולה, כי נישואין ראשונים בשנות השלושים היו יוצאי דופן.

ידוע כי בעלה מרדכי ויסברג היה צורף ועיטר תשמישי קדושה וחלקים לספרי תורה. הוא נפטר כשילדיו אשר ויעקב היו קטנים, הם אמצו את שם המשפחה של משפחת אימם, דבר שהיה מקובל, שאלמנה או גרושה רשאית לחזור לשם נעוריה. הינדה כנראה עשתה זו גם בשל מעמדה החזק של משפחת ברש"ד בעיר.

בשנת 1917 הוא מנסה להכניס את אחד הבנים לעבודה לצידו בסניף אפ"ק בצפת, אך מנהל הבנק, קרניאל, מתנגד מסיבה של ניגוד אינטרסים. (מתוך מכתב שכותב קרניאל להנהלה ביפו. ) אצ"מ L51/1684  )

הרבה לא ידוע לי על קורות המשפחה , אך ידוע כי יעקב האח הצעיר עזב את צפת ובחר בחיי חקלאות  ואילו אשר מנחם  נשאר בצפת, הוא התגורר בבית גדול בכיכר הפחמים, לימים "כיכר המגינים", והיו לו שם בית וחנויות להשכרה. יחד עם זה שימש במשך שנים כ"מוכתר" העיר ורשם הקהילה היהודית האשכנזית(?) בצפת, וריכז את כל רישומי הכוללים, הלידות, הפטירות וכד'.

כמו יואל דודו גם הוא היה בעל מעמד בעיר, ולאחר שחרור העיר והקמת המדינה התבקש משר הפנים של המדינה החדשה לשמש במשרה של נציג רישמי של משרד הפנים של צפת, עד לפתיחת סניף ממשלתי, שהיה אמור לשמש בו כמנהל.

אשר נפטר ב ט"ו חשון תשי"ב ב5 בנובמבר 1951

מנחם אשר היה נשוי בראשונה לאשתו בת שבע והיו לו שתי בנות ממנה, מלכה  שנשאה למתניה יושע, ואיילה שנישאה לאלי צביאלי. שתיהן היו פעילות ב"הגנה" במערכה לשחרור צפת, ודמויות מוכרות ואהובות בעיר. לאחר פטירתה של בת שבע הוא נשא אישה שניה וממנה נולדה לו בת.

  

קברו של מנחם אשר ברש"ד  בן הינדה 

מתוך התיק של כי"ח  בארכיון הציוני   J53/18  ו j53/6

עקבות לשמות ילדי המשפחה מצאתי בארכיון הציוני בתיק  כי"ח אליאס בצפת. 

המחברות שנשלחות הן כנראה מחברות שנשלחות לועד הצירים להראות שלמרות המצוקה התלמידים עובדים יפה בתיק יש גם מחברת ציור של טויבנהויז.

• נחמה ברשד  - BARCHAD NIHAMIA    נולדה 1897, נכנסה לבית הספר 1903 ויצאה 1906
•  REGISTRE MATRICULE DL'ECOLE DE GARCONS DE SAFED -    

                    ברשימת  התלמידים הזןן מוזכר מנחם ברשד  - BARSCHAD MENAHEM     נולד 1998 למד עד סוף מרס 1906 חזר לבית הספר ב1909 למד גם חודש ב1908

•   מוזכרת חנה ברשד ברשימת משאילות ספרים מהספריה
•    BARSHAD JACOB  נולד 1900 נכנס לבית הספר בנובמבר 1910 למד עד 1912
•    BARSCHAD ANNA    ברש"ד חנה , נולדה בשנת 1893 נכנסה לבית הספר 10 למרץ 1899 למדה עד יוני 1904  (תאריך הלידה של חנה על פי דוד תדהר הוא ב 1894  ובפנקס הקהילות של קרלין נולדה ב 1893)

מתוך הרישומים של בית ספר כי"ח ניראה שהרישומים ברובם נעשו על מנת לעקוב אחר התשלומים של שכר הלימוד, יש אי דיוקים בשמות ואולי גם בשנים. יש גם הרבה רשימות בצרפתית שלא יכולתי להבינם. התיעוד הוא העתקים של דוחות על הנעשה בבית הספר שנשלחו כנראה לפריס.

יחד עם זאת אני למדה כי יואל ברשד שלח את ילדיו ללימודים בבית ספר כי"ח , שלח גם את בנותיו ודאג להשכלתן. חשוב לזכור כי הבנות נישאו צעירות, חנה נישאה בת 15 או 14 .

• L53-7   מוזכרת ציפורה פרל,  PERLE ZIPORA  בת 8 נכנסה ללמוד בבית הספר ב 1931

אנו יודעים כי ציפורה הצטיינה בלימודי הצרפתית וזכתה בתחרות  איות במקום ראשון של כל בתי ספר כי"ח בצפון כולל בלבנון.

http://barshadpearl.blogspot.com/

1918 – רשימת ילדים כתה א'

דוגמאות לרישום המשקפות את המצב בצפת:                                                                                                            מרים בת מאיר סגל בת 4 אשכנזית, אב חנווני, לא בקרה את הגן בחורף מחוסר נעלים.   שמואל בן יואל ברשד, בן 7 שנים, אביו גזבר (הכוונה בבנק אפ"ק) נתקבל בגן אחרי חג הפסח  

• אלה מעט עדויות מהארכיון  המשקפות את הרוח הכללית. התלמידים אינם מבקרים בבית הספר באופן קבוע, המורים מקבלים שכר על פי מספר התלמידים ושכרם מקוצץ, בעיר מגפת טיפוס. תמונה עגומה למדי של המצב בעיר.