משפחות ברש"ד- פרל: נפתלי חנל'ס

נפתלי חנל'ס בן שאול שלום מבוהופולי, היה אביה של ציפורה, אשתו של יואל ברש"ד.

נפתלי חנהל'ס נולד בעיירה בוהופולי, השוכנת בפלך פודוליה שבמערב אוקראינה, לאביו רבי שאול שלום הלוי, מצאצאי רבי דוד הלוי סג"ל בעל ה"טורי זהב", ולאימו חנה, בת רבי אברהם קלונימוס קלמן ורבקה, (המכונה "ריב'לע"). רבקה היא בתם של רבי יצחק דרוביצ'ער ממעז׳יבוז׳ בנו של רבי יוסף מייסד שושלת יאמפאלא בנו בכורו של המגיד רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, מראשי תנועת החסידות, ושל אשתו חנה, בתו הבכירה של רבי ברוך ממז'יבוז בנה של אדל בתו של רבי ישראל בעל שם טוב, אבי תנועת החסידות.^[2]

בשנת 1868 נאלצה משפחתו לברוח מרוסיה והגיעה לירושלים. לאחר פטירת האב עברה המשפחה להתגורר בצפת. אמו חנה הייתה ידועה בנדבנותה הגדולה ובמעשי חסד, מכאן שמו נודע כנפתלי חנהל'ס (של חנה). השם חנהל'ס אומץ כשם המשפחה של רוב צאציה. נפתלי חנהל'ס למד והוסמך לרבנות בישיבת "תורת ארץ ישראל" (הרידב"ז) שהקים רבי יעקב דוד וילובסקי, בצפת ורוב ימיו עסק בפעילות ציבורית למען הקהילה בעיר. לפרנסתו היה לו יקב קטן בביתו בו ייצר יין מענבי החקלאים בסביבה.

חנהל'ס נהרג בתאונת רכבת בלוד בי"א ניסן תר"פ 1920, בדרכו לצפת עם מטען לנצרכי צפת. נטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

אשתו, גולדה פרל לבית ציפריס 1854 -1942

נכדיו של נפתלי חנהל'ס תרמו את הבית בו גר בצפת ברחוב חתם סופר למען קהילת חב"ד, ועליו נבנה חלקו הקדמי של בית הכנסת "צדק צמח".

ילדיו, ציפורה ברש"ד (1876-1917) אשתו של יואל ברש"ד, חנה (נהרגה בילדותה), מרדכי זאב וועלול 1881, ואודל ויסמן 1898. (קטע זה מתוך הערך שכתבתי לויקיפדיה על נפתלי חנהל'ס): https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%9C%D7%99_%D7%97%D7%A0%D7%94%D7%9C%27%D7%A1_%D7%93%D7%95%D7%A7%D7%98%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5

פעילותו הציבורית

על ר' נפתלי חנהל'ס היטיב לכתוב יעקב שלמה לוי, במאמרו "מצבות מספרות 4", מטעם המכון "תל אביב של מעלה". (הפרסום יצא בדפוס בלבד) את המאמר כתב בסיועם האדיב של הרב נפתלי אהרן וקשטיין,(חוקר שושלות ובעל האתר הגניאולוגי היהודי "ויתלדו", אביתר שלוש, מיקי כהן ואור אלכסנדרוביץ- צאצאי ר' יוסף אליהו. את המאמר הבאתי ככתבו וכלשונו. ללמדנו מי היו גיבורי התרבות של אבותינו.

נפתלי חנל'ס. (תודות ליוסי שלף בשחזור התמונה)

"אחת הדמויות המעניינות והססגוניות מסוף המאה הקודמת ותחילת המאה הוא נפתלי חנל'ס, אביה של ציפורה אשתו של יואל ברש"ד.

רבי נפתלי הלוי חנה'לס, או כפי שנקרא במקור: דוקטורוביץ (או "דוקטורוב "), נולד בשנת תרי"ז (1857) בבוהופולי שבפודוליה האוקראינית לאביו החסיד המפורסם רבי איש היחס היה רבי שאול שלום הלוי, צאצא די קרוב ל להט"ז רבי זלמן מירלס חותנו של ה"חכם צבי "זי"ע , ולקדוש רבי חיים רייצס מלבוב. אמו של נפתלי, הרבנית מרת חנה ע"ה , צדקנית מפורסמת ורבת פעלים היתה ושמה הלך לפניה ברחבי אוקראינה היהודית-חסידית. היא היתה נינתו של הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעז'עבוז' זי"ע, נכד הבעש"ט בת נין להרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע . הרבנית חנה נישאה שלש פעמים, ר. שאול שלום היה בעלה השני. היא היתה צדקנית וחכמה עד מאד, וכשרון מעשיה בצדקה ובחסד היה להפליא. אשת חיל אמיתית היתה, עשירה ובעלת הון רב, בחריצותה ניהלה בחכמה את עסקיה ובמקביל הרבתה לעשות בממונה צדקה הרבה. לא בכדי כינו עצמם כמה מבניה בשם "חנה'לס" על שמה. כינוי שהפך עם הזמן להיות שם משפחתם הרשמי . בשל מעשה שהיה נאלצו בני המשפחה ליטול מטה נדודים בידם, לעזוב עושרם ומעמדם ברוסיה ולעלות ארצה ' ר. נפתלי, והוא עודנו נער – הלך וניפץ צלמים של נוצרים בעירו. מעשה נועז ומסוכן מאין כמוהו. בפרט ברוסיה של אז שהיתה אדוקה אחרי עבודה זרה שלה. נודע הדבר לשלטון והיה מחפש אחריו ואך בניסים הצליחו בני המשפחה לעזוב את ארץ הצאר ולעלות בשנת תרכ"ח" לארץ הקודש. הם התיישבו בצפת וגם כאן תפסו רבי שאול שלום וזוגתו הרבנית מקום של כבוד . מכל בניה, היה ר' נפתלי המוצלח ביותר. אמרו עליו שדמות דיוקן כשרונה וחריצותה של אמו הצדקת משתקפים באישיותו. מתוך נבירה בכתבי התקופה עולה למול עינינו דמות פלאים רבת אנפין. הוא היה תלמיד חכם, פיקח מופלג ואיש קדוש, מורם מעם, כיאה לבנן של קדושים. בתפקידו היומיומי היה מלמד תשב"ר(תלמוד תורה) בצפת אבל השפעתו חרגה הרבה מעבר לתפקידו זה ומגבולות צפת הקטנה. הוא היה אישיות נערצת, מנהיגותית ומרכזית אצל חסידי צפת, שהסתופפו בצלו בהיותו כעין אדמו"ר באופן לא רשמי. אף היו נאספים לשולחנו בעידן רעווא . לצד מעלותיו האישיות ניחון רבי נפתלי בכישרון עשייה רב והוא היה מעמודי התווך של קהילת צפת. דאג לנצרכים ועמד בראש "ישיבת הרידב"ז" ואף יצא לחו"ל פעמים רבות בשדרו"ת צפת . ובכל מקום אשר הגיע – חרדו לשמו. חן הוצק בשפתותיו וכל גדולי צדיקי אירופה בהם פגש העריצוהו עד לאחת. שלא לדבר על זכות אבותיו שעמדה לו. הוא היה נצר תפארת לבעש"ט ולרבי ברוך ממז'יבוז בחצר רבו הקדוש רבי דוד משה מטשורטקוב שעל חסידיו נמנה, נחשב לאחד היושבים ראשונה במלכות. (אחרי פטירתו של רבו זה פירסם קונטרס הספדים בשם "קול נהי"). ר' נפתלי חנל'ס נזכר באיגרות של אדמו"רים מפורסמים כמו למשל הרה"ק רבי דוד מסקווירא זי"ע ועוד ועוד. הגה"ק מבנדין, חתנו של ה"שפת אמת" שרבי נפתלי ביקר בביתו, התפעל הימנו כל כך עד שהעניק לו למזכרת גביע כסף . "בכל מקום בואו, ברוסיה ופולין ואוסטריה, היו רועשים לשמו!" מסופר בספר "יבוא שילה" להג"ר ישעיה הורביץ זצ"ל" לא בכדי קם הרה"ק רבי יואל מסטמר זי"ע בפני בתו של רבי נפתלי שפקדה פעם את מעונו באמרו: "בפני בתו של ר' נפתלי צריך לקום" ("פאר ר' נפתלי'ס א טאכטער דארף מען אויף שטייען( והוסיף: "היודעת את מי היה אביך?!!!" אף הרה"ק ריי"צ מליובאוויטש "זי ע אמר פעם לבחור אחד, ר' נפתלי וייסמן שמו, אחרי שנודע לו כי נכדו נושא שמו של רבי נפתלי חנה'לס הוא: "כלום יודע אתה מי היה זקנך?!" ההערצה אליו חצתה חצרות ותקופות .

במעמדו הרם ובחנו הרב, התחבב אף על יהודים שהתרחקו מעול מצוות. גדולי הציונות גם הם חיפשו קרבתו והוא מצדו שוחח רבות עם גדולי צדיקי דורו בניסיון להביא לעלייה המונית של חסידים לארץ ישראל. (אף כי מאידך עמד על המשמר להשגיח על עצמאותם של מוסדות חרדיים, לבל יהיו כפופים להנהגה הציונית!) אף בעיני רבי השלטון הטורקי נשא חן וחסד עד שאפילו ג'מאל פחה הרשע לא היה משיב את פניו. בשנת תר "פ, לפני הפסח, יצא ר' נפתלי לירושלים בשליחות צדקה. בדרכו חזרה, סמוך ללוד אירעה התאונה הנוראה בה מצא את מותו. בין דפי הספר "ימי שמואל" של ר' שמואל הורביץ ז"ל מחסידי ברסלב בצפת, מצאנו את התיאור הבא, על האיש ועל האסון: "והנה בסוף חורף תר"פ , ואנחנו ישבנו עוד בדירה הקודמת הנזכר לעיל, ובאו אז איזה תבות בגדים מאמריקה בשביל עניי צפת, ונסע אז הרב הצדיק רבי נפתלי חנאהליס זכרונו לברכה, שהוא נכד הבעש"ט זכר צדיק לברכה, והוא היה איש יקר ערך מאד, איש ציבורי, עוסק במסירות נפש בצרכי צבור לשם שמים, וגם בעל צורה. ממש לפני מלכים יתייצב, כי הוא עסק עם הג'מל פשא הגדול לטובת ישראל, ושם נפשו בכפו, והציל הרבה נפשות מישראל ממוות ממש. (במה דברים אמורים? בין גנזי התקופה מצאנו מספרים כי הציל את גדולי ההנהגה הציונית "ואולי גם דיזנגוף" מזעמו הקשה של ג'אמל פחה שיכול היה ברגע של כעס להרוג את העומד מולו ואין דין ואין דיין, והכלל שאי אפשר לדבר ולספר ולתאר את גדולתו של הצדיק הזה, ויופיו וטובו וחנו בעיני כל, וכבר מזמן עסק עבור ישיבת הרידב"ז , במסירות נפש בלי שום קבלת פרס , וגם השתדל בכל כוחו שיעזרו לרבנים ובני הישיבות, והכלל שעסקן ישראל כזה קשה למצןא, ומלבד זה היה עובד ה', וכל יום היה אומר את כל התהלים וכו', וגם היה על קבר רבנו זכרונו לברכה באומן, כי נסע לשם במכוון, כדי לקיים מה שאמר רבנו זכרונו לברכה, שיבואו על קברו. והוא היה דר בשכנות ליד בית המדרש חב"ד אשר לנו, והוא היה אוהב וידיד אבי, ידיד נפש ממש, ואף אל פי שהיה מתפלל בבית המדרש שלו, בית המדרש טריסק, אף על פי כן היה בא לשמוע תפלת אבי וקריאתו בתורה, ובפרט קריאת המגילה, כי היה אומר שקולו של אבי, נרו יאיר, מחיה אותו. ונסע לירושלים בעניני צרכי צבור, וגם לקח אז את התיבות עם החפצים לחלקם לעניי צפת, וחזר איזה ימים לפני חג הפסח ברכבת, וקרה מקרה לא טוב. כי כשהרכבת היתה קרוב ללוד, התנתקו איזה פסים מהרכבת, ונפלו איזה קרונות מההר, והוא היה בתוכם, ובעוונותינו הרבים מת ברסיקת אברים רחמנא לצלן, ואנשי יפו יצאו והביאו אותו לעירם וקברוהו שם, ומובן מאליו גודל הבכי ואבל ומספד שהיה בכל ארץ ישראל.

בפרט בצפת היה האבל גדול על האבדה הגדולה הזאת, ממש נטל החן והיופי של העיר, פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה, וממש נשבת אצלנו שבת ומועד, כי כמה חיות היה לנו בהביטנו רק על צורתו הקדושה, אין לשער ולהאריך גדל האבדה שאבדנו, ממש נמס לבנו והיה כמים, גם תינוקות בעריסתם בכו על זה, ולא שמנו על לבנו כי מפני הרעה נאסף הצדיק, כי אז בפסח הזה היו הפרעות הראשונות בירושלים עיר הקדש, ונהרגו כמה נפשות, וכל החניות נשדדו רחמנא לצלן, בכן, נשוב נא לסיפור החלום. אם קבלה היא נקבל. אבל תמיד סבור הייתי שפליאה גדולה יש בדבר: הן מוכר ונערץ היה גם על גדולי עסקני תל אביב ויפו, ומן הסתם ידע גם שמעון רוקח את שמו, ואיך זה ייתכן שלא קברו בכבוד הראוי !? עיון במצבות נפתלי חנל'ס הובא לקבורה בבית הקברות הישן של תל אביב (טרומפלדור), צמוד לקברו של רוקח ראש עיריית תל אביב, שנפטר אחריו, שורה זו כלל אינה שורה צדדית, היא אכן סמוכה לגדר אבל - שורה ראשונה! תעיד על הדבר אחת המצבות שבאותה שורה: מצבתו של הגאון רבי שמואל משה ברוידא זצ"ל שהיה מרבני יפו וחבר בבית דינו של הגרא"י קוק זצ"ל, והוא, שנפטר בתר"ע , ג" שבע שנים לפני רבי נפתלי חנה'לס, שקבור אף הוא באותה השורה.

מקום מנוחתו של רבי נפתלי חנה'לס התפרסם כמקום קדוש שהמתפללים בו – מבקשים ונענים כמעט. אין לך רגע שאין בו מתפלל או שניים על הציון. לא המונים, עדיין, אבל תמיד תמיד. יש אנשים שקשורים למקום בקשר נפשי בל ינתק. סיפורים נאמנים עוברים מפה לאוזן על ישועות בקבר הקדוש.

אסיים בסיפור על חלום נוסף, והפעם – בדוק ומהימן. איש אחד רגיל היה לבוא הרבה אצל הקבר עקב עבודתו במקום סמוך. לימים החליף מקום עבודה ואט אט התמעטו ביקוריו שם עד שפסק לחלוטין. לפני כמה חדשים חלם והנה הוא עומד על הציון וקול בוקע ממעמקים " למה זה נטשת אותי "!?, נחרד עד מאד וכשהקיץ משנתו הזדרז לבוא למקום עם בוקר. להפתעתו לא היה קץ כשלא איתר את הקבר. סוף סוף ראה והנה ערימת ענפים ועלים מכסה את המצבה. מישהו שגזם עצים סמוכים, לא פינה את הפסולת. מיהר לנקות את המצבה וכשבירר אימת נגזמו העצים שמע את תשובה: אמש! ויהי לפלא.

תודות להרב נפתלי אהרן וקשטיין, לאביתר שלוש, למיקי כהן ולאור אלכסנדרוביץ- צאצאי ר' יוסף אליהו, להניה מליכסון על התמונות, ולהרב ישעיה רוזנבלט על החומר היפה".

ר' נפתלי חנהל'ס נבחר ע"י הקהילה היהודית בצפת, אשכנזים, ספרדים וכן ע"י קהילת טבריה והמושבות בגליל לייצג אותן בבחירת הרב הראשי של יהודי האימפריה העותומנית
ב1908נבחר נפתלי חנהל'ס ברוב עם לעמוד בראש "אגודת היהודים העותומנים " שהוקמה בצפת במטרה להיטב את תנאי חייהם הקשים של תושבי העיר. ולימים הקים את בית הכנסת צמח צדק בעיר.
לפרנסתו, הקים חנהל'ס בביתו יקב קטן.
שתי בנותיו של נפתלי חנהל'ס נפטרו, חנה, נפטרה בהיותה פעוטה מקיר אבנים שקרס עליה, וציפורה שנישאה ליואל ברש"ד נפטרה ב1917, בעיצומה מלחמת העולם הראשונה, לאחר התמודדות עם תלאות השעה שהשפיעו על ליבה, והשאירה אחריה שמונה ילדים. באחד ממכתביו למנהל הבנק ביפו כואב יואל ברש"ד את מות "אשת נעוריו האהובה שליבה פקע".
בתו השלישית, אודייל, נישאה לפסח וייסמן ,רוב שנותיה חיה בארה"ב בנם הוא נפתלי וייסמן.
בנו מוטקה ( וועלוול( מרכדי זאב), נסע לקרקוב נישא לטובי קרפס ונולדו לו שלש בנות. בגרמניה התמחה בייצור יין וגידול גפנים. לפני המלחמה חזר עם שתי בנותיו לארץ ישראל. בתו השלישית נשארה באירופה ואת הסיפור המדהים של אודל היימרך בתה, נכדת ר' נפתלי חנהל'ס, שגילתה את שורשי משפחתה אפשר לקרוא בפרק הנספחים
את ביתו בצפת בחרה המשפחה לתרום לחב"ד, היות ונפתלי חנל'ס היה מראשוני חב"ד בצפת.
במקום הוקם בית כנסת במטרה להנציח את פעלו וזכרו.

לא פעם שאלתי את עצמי על פשר החיבור בין שני האנשים שהיו כה שונים, יואל ברש"ד היה איש עסקים שחינך את ילדיו ברוח המודרניות באותה תקופה, האמין בחינוך יהודי לצד השכלה כללית. ושלח את ילדיו לבית ספר של אליאנס. הוא אמנם היה שומר מצוות, אך לא פעם הוא התנגש ברבנים החרדים של העיר, ויתר על כספי החלוקה, התלבש באירופאי מודרני וגם את זקנו קיצץ. ואילו נפתלי חנל'ס היה מחובר לישיבת הרידב"ז ודאג בקנאות לשמר את החינוך התורני ולשמירת האוטונומיה של מוסדות הלימוד.
מה היה המשותף שחיבר את שני האנשים הללו, שהיו קשורים על ידי נישואי יואל ברש"ד לציפורה בתו של חנל'ס?
בהסתכלות נוספת, אפשר לראות הקווים המשותפים, חנל'ס למרות היותו חרדי, התלהב מאד יישובה של ארץ ישראל מחדש, וקיים קשרים טובים על ראשי היישוב הציוניים, גם יואל ברש"ד היה מחובר להנהגה הציונית. שניהם שתפו פעולה בראשית המאה לשיפור והטבת מצבם של יהודי צפת, גם במובן הגשמי וגם במובן הרוחני. שניהם רצו שינוי בעיר ואף פעלו כאופוזיציה לרבני העיר ששלטו ביד רמה באמצעות השליטה על "החלוקה". חנל'ס ראה לצד לימודי הקודש חשיבות גדולה, בעבודה, בהתיישבות ובפיתוח העיר. דבר משותף נוסף היה הייחוס המשפחתי של שניהם.
החיבור ביניהם ממחיש כי עולמם של אנשי היישוב הישן לא היה בצבעי שחור לבן בלבד, אלא היה מורכב. ולמרות שבמרחק של שנים הוא נראה קצת תמוה, הוא היה כנראה טבעי לשני אישים שהיו כה דומיננטיים בעיר.