משפחות ברש"ד- פרל: החיים בצפת ובני משפחת ברש"ד

הח

ברובע היהודי בצפת התנאים היו קשים, תוצאות הרעש הגדול שהחריב את הרובע היהודי ודילל אותה מתושביה הותיר את רישומו והעיר עדין לא התאוששה מהמכות שספגה.. צפת היתה עיר מעורבת עם רוב מוסלמי ונוצרי וכל קבוצה התגוררה ברובע משלה אך היו בין הקהילות יחסי גומלין ונציגים היו בעייה ביחס למספרם. הרובע היהודי היה הקטן ביותר. על פי תיאורי הנוסעים המזדמנים כמו נחמה פוחצ'בסקי, לא היתה בעיר מערכת ביוב והשפכים זרמו לסמטאות. ברחובותיה עדין לא נראו עגלות והתושבים השתמשו בחמורים וסוסים. גם הדרכים לעיר לא היו סלולות והגישה אליה היתה קשה. מצב התברואה והרפואה היה ירוד ביותר, ולא היה מוסד חינוכי שהעניק לתלמידיו מקצועות כללים. כל יוזמה לשינוי או הכנסת "השכלה" נתפסה כאיום ונרדפה ע"י מנהיגות ראשי קהילה, שהיו אחראים על איסוף וחלוקת כספי התרומות שהגיעו מחו"ל. ולא מעט יהודים, בייחוד בקרב העדה הספרדית שלא נהנתה מכספי חלוקה שלחו את ילדיהם ללימודים במיסיון שהחל פעילותו בשנות הארבעים של המאה ה19 וטיפול רפואי בבתי החולים שלהם.

ניצני שינוי החלו לקראת סוף המאה ה19 וראשית המאה ה20 כשצעירים בני צפת החלו לחפש חיים יצרניים. משפחות התארגנו ליציאה למושבות החדשות לחיים של עיסוק בחקלאות. הרוחות החדשות שנשבו בארץ החלו להגיע גם לעיר המבודדת בצפון.

בשלהי שלטון העותומנים החלו להביא מים מהמעיינות לנקודות חלוקה בעיר, החל שירות דואר מסודר, והמסחר והמלאכה התפתחו רוב השווקים היו לתצרוכת מקומית, אך היו קשרים גם עם העולם החיצוני. אנשים שידם היתה משגת ורצו להעניק לילדיהם השכלה כללית בנוסף לחינוך התורני, שלחו את ילדיהם למוסדות המיסיון ואפילו לחוץ לארץ. לבעלי יוזמה סיפקה העיר הזדמנויות.

לא ידועה השנה שבה הגיע ר' מנחם אשר ואשתו לצפת , ר' מנחם אשר חיה אשתו ושני ילדיהם יואל והינדה מטבריה הגיעו לצפת לאחר שנת 1866, הם התגוררו בעיר ברובע היהודי. על ילדותו של יואל לא ידוע לנו חוץ מגביע הכסף שמעוצב כמנהג החסידים, שקיבל בבר המצווה ולמעשה חפץ זה שהוביל אותנו למשפחתה של אימו חי'ה בטבריה. .

ציפורה שפרינצע מלכה אשתו של יואל ברש"ד

יואל ברש"ד נישא לציפורה שפרינצע מלכה בשנת 1892 ציפורה נולדה בשנת 1876 להוריה גולדה פרל (לבית ציפר'ס) ונפתלי חנהל'ס מצפת, ועליו אייחד פרק נפרד. ציפורה נפטרה בשנת 1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בהיותה רק בת 42 והשאירה אחריה בעל, שמונה ילדים, שיצחק, הצעיר ביניהם היה בן שלש ושלושה נכדים משה ושמואל ודניאל,בניה של בתה הבכורה חנה, האחרונים נולדו כשנה לפני מותה והיא כנראה זכתה לראות את חיוכם. אולי זו היא שרקמה את פרוכות ברית המילה שלהם ומכסות כל בן זכר במשפחתנו בברית המילה שלו, כבר חמישה דורות.

במכתב שכתב מר קרניאל מנהל בנק אנגלו פלשתיין בצפת ביום 14 בספטמבר 1917, להנהלת הסניף ביפו הוא מודיע כי "אשתו של יואל ברש"ד, סגנו נפטרה ממחלה ממושכת. במכתב שכתב יואל למנהל הבנק בסוף שנת 1917 הוא מספר על קשיו, הוא מזכיר גם את אשת נעוריו שנפטרה "כי פקע ליבה" ומפרט את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע בהיותו המפרנס היחידי של משפחתו המורחבת

על סבתא ציפורה איני יודעת דבר חוץ מהפרטים הביוגרפים היבשים, ולכן הרשתי לעצמי לספר עליה משהו שנלחש לי ע"י ביגוניה יפיפייה במיוחד, שמידי שנה משמחת אותי בפריחה הלוהבת שלה.

הביגוניה של סבתא ציפורה סיפור*

"ציפורה, סבתא של דניאל אבא שלי, לא הורישה לו דבר מלבד כנראה אהבתו לגינון. בת 42 היתה כשנפטרה בערב ראש השנה, בשנת 1917,אבל את צמח הבגוניה הצליחה לעביר לצאצאי צאצאיה.

צמחי ביגוניה עוברים במשפחה שלנו מדור לדור, כשהנשים במשפחה, הן האחראיות להעברת הלפיד הלוהב של הפרחים במלוא פריחתם, לדורות שבאו אחריהן.

כולם כנראה מאותו ייחור קדמון שאיזו סבתא רבא, של סבתא רבא, שהשרישה אותו והעבירה אותו הלאה.

צמחי ביגוניה האלה קישטו את העציצים בחצרם של הורי הסבא וסבתא רבא של אבי.

אותה סבתא, היתה מקפידה לחתוך מהם ענף קטן, להשרישו ולהעבירן לעציץ חדש, שהיה בדרך כלל איזו פחית שימורים שנצבעה בכחול או ירוק.

היא הקפידה לחלק לבנותיה וכלותיה עציצים קטנים, ואלה המשיכו לחתוך ענפים חדשים ולהכין עציצים חדשים. וכך קבלתי גם אני שתיל כזה מאימי, שנשא בחובו זיכרונות של 100 שנה לפחות, וכשגדל, חתכתי גם אני ייחורים והעברתי לכלותי.

וכשאני מביטה על הצמחים היפיפיים האלה, שמידי קיץ, פורחים בוורוד עז ואדום לוהט, אני רואה את הסבתות שלי, בסינר ושביס, משקות, עודרות וחותכות. מעבירות אלי, יחד עם צמח הביגוניה, גם משהו מעצמן".

גולדה פעריל חנהל'ס, אמה של ציפורה

גולדה פיערל,ילידת צפת בת יהודה לייב ציפריס, היתה ידועה בנדיבותה ובמעשי החסד הרבים שעשתה. בזכרונותיו, כותב נינה, דניאל פרל, על הבית ברחוב חת"ם סופר, שבו התגוררה עם בעלה ר' נפתלי חנהל'ס (עליו ייחדתי פרק מיוחד) בו היה במרתף יקב קטן שבו ייצרו יין לפרנסתם ובחדר שעל הגג הם הקימו את בית הכנסת חב"ד הראשון בצפת. לימים נתרמה הדירה לחב"ד צפת ונבנה בו בית כנסת גדול, ובתקופת המאורעות הפך ביתה למרכז פעילות של האצ"ל , במרתף הבית היה סליק של נשק, בשלב מסוים השאירה הסבתה גולדה את הבית לפעילי המחתרת ועברה לגור בחדר קטן שמול ביתה. דניאל מספר כי גם בבית המלון "הרצליה" של הוריו היה סליק עם אקדחים, כשהבריטים באו לעשות חיפוש דחפה חנה פרל אמו את האקדחים לסל של גולדה פירעל, צרפה אליה את בתה הקטנה והשתיים יצאו מהבית. לא עלה בדעתם של השוטרים הבריטים כי האשה הישישה ונכדתה הקטנה נשאו עמן סל עם אקדחים שהיו מכוסים בירקות. גולדה האריכה ימים וזכתה לראות את שלמה, הנכד של נכדתה. היא נפטרה בצפת בספטמבר ונקברה בסמוך לקבר של בתה הקטנה חנה, אותה שיכלה במפולת קיר בשנת תרל"ט (1879).

שלשת הקברים של גולדה פערל, בתה חנה ובתה ציפורה נמצאים בסמיכות זה לזה, בבית הקברות העתיק בצפת במדרון הצפוני של בית הקברות

הינדה רבקה שרה ויסברג ברש"ד, אחותו של יואל ברש"ד

אחותו הגדולה של יואל ברש"ד נולדה בשנת 1865 ונפטרה ב1915 במלחמת העולם הראשונה בתקופה שבצפת המצב היה קשה. המצבה של הינדה נמצאת בבית הקברות בצפת. על פי רשימת כולל קרלין, משנת 1912 שם רשומים כל משפחת ברש"ד, רשומה גם הינדה ובניה אשר מנחם ויעקב בניו של מרדכי הירש פאליק ויסברג בעלה שנפטר בשנת 1907. מרדכי הירש ויסברג פאליק היה אמן של כלי כסף, והיה עושה כתרים ורימונים לספרי תורה (מתוך עדות של אלי צביאלי בעלה של איילה נכדתה של הנידה. ). הינדה התאלמנה ונותרה עם שני בנים צעירים. להינדה היתה חנות לצרכי כתיבה ונייר, מוצר רב ערך בצפת. היא לקחה הלוואה מבנק אפ"ק ואחיה יואל ערב לחוב. כאשר נפטרה הינדה אחותו, יואל לקח תחת חסותו את שני בניה היתומים הצעירים, אשר ויעקב, שהיו בני 15 ו14, ובכל הרישומים הם נקראים ברש"ד. גם הינדה שמרה על שם נעוריה לאחר פטירת בעלה.[1]

אשתו השניה של יואל, טאובה לבית בנדרלי

טאובה לבית בנדרלי היתה צפתית שהיתה נשואה אך התגרשה בשל היותה עקרה (לפי העדויות והסיפורים, גם לאחר גרושיה היו יחסיה טובים עם משפחת בעלה לשעבר. טאובה הצעירה שמשה כמטפלת לילדיו של יואל ברש"ד. לאחר מות אשתו ציפורה בשנת 1917, טאובה לא יכלה להשאר בביתו של יואל מחשש "יחוד". יואל ברש"ד הציע לה להינשא לו ולהישאר בביתו. והיא טיפלה במסירות בילדיו הצעירים שאול ויצחק שהיו ילדים קטנים מאד כשהתייתמו וראו בה אמא. תמיד נאמר עליה שהיא בעלבוסטה. טאובה האריכה שנים לאחר מות בעלה יואל, היא התגוררה בחצר המשפחה ששם גרו משפחות התאומים שמואל ודניאל נכדיו של יואל. ילדי המשפחה זוכרים את הריבות שהכינה מעלי הוורדים ומהפירות בגן ששתל הסבא יואל. ואת הנכדות של שאול שהיו מגיעות לבקר מידי קיץ ומשחקות אתנו בחצר ובגינה רחבת הידיים. טאובה נפטרה במרץ 1960 וקבורה בצפת.

חיה ברש"ד אשתו של מנחם אשר ברש"ד ואימו של הינדה ויואל ברש"ד

חיה מופיעה ברשימת קרלין. בעלה אשר מנחם מופיע במפקד מונטפיורי 1866 בטבריה ומצויין שם כי נשוי לחיה בת ר' יצחק ולהם בן בן שמואל שכנראה נפטר צעיר ונקרא על שם סבו, ר' שמואל דיין מטבריה. על פי סיפורי המשפחה הסבתא חיה ידעה לנבא את העתיד על פי קריאה בכף יד או עדשים. היא ידעה גם את סוד הריפוי בצמחים, ורקחה תמציות ושיקויים לבני משפחתה ולכל דורש. זיכרון נוסף במשפחה היה על יום פטירתה. הסבתא רבתא חיה נהגה בכל שבת לחלק צרור ממתקים לילדיו ונכדיו הקטנים של בנה יואל. שבת אחת נכנסו התאומים הקטנים שמואל ודניאל לחדרה על מנת לקבל את הממתקים, חיה ישבה על הכיסא ונראתה מנמנמת. מאמציהם להעיר אתה לא צלחו. תמיד ציינו שזכתה במיתה מתוקה. בהתכתבויות שהיו לי עם אווה ג'יין ברש"ד בתו של יצחק צעיר הבנים של יואל, כתבה לי שאביה אמר לה שכילד היה קשור במיוחד אליה.

[i] על פי מנהגי היהדות אשה גרושה או אלמנה יכלה לחזור לשם נעוריה. זה כנראה מה שעשתה הינדה שבעלה נפטר צעיר, וילדיה גם הם נשאו את אותו שם.

צילומים

חמישה דורות של משפחת פרל ברש"ד בחצר בית ברש"ד

חמישה דורות של משפחת ברש"ד פרל בחצר בית ברשד בצפת:

יושב במרכז יואל ברש"ד, משמאלו במטפחת שחורה הסבתא רבתא, גולדע פירעל חנהל'ס, אם אשתו ציפורה. לצידו מימין בתו חנה פרל. לפניו נכדתו שרה פרל, אימו של נינו הילד שלמה פרל.