משפחות ברש"ד- פרל: פעילותו של יואל ברש"ד בצפת משנת 1904

.לפני שנסקור את פעילותו של יואל ברש"ד בצפת, ניתן הצצה לצפת בסוף המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים. ברובע היהודי בצפת התנאים היו קשים; הרעש הגדול שהחריב את הרובע היהודי ודילל אותו מתושביו הותיר את רישומו. צפת הייתה עיר מעורבת עם רוב מוסלמי ונוצרי, וכל קהילה התגוררה ברובע משלה והיו בין הקהילות יחסי גומלין ומספר נציגי כל קהילה בעירייה היו בהתאם למספר אנשיה. הרובע היהודי היה הקטן ביותר. על פי תיאורי הנוסעים המזדמנים, כמו נחמה פוחצ'בסקי, לא הייתה בעיר מערכת ביוב והשפכים זרמו לסמטאות. ברחובותיה עדיין לא נראו עגלות והתושבים התניידו על גבי חמורים, גם הדרכים לעיר לא היו סלולות והגישה אליה הייתה קשה. מצב התברואה והרפואה היה ירוד ביותר ובית החולים של המיסיון היה המוסד הרפואי הטוב ביותר, אך רבים מהחרדים נמנעו מכניסה בשעריו. לא היה מוסד חינוכי יהודי שהציע לתלמידיו מקצועות כלליים כל יוזמה לשינוי או הכנסת "השכלה" נתפסה כאיום ונרדפה על ידי מנהיגות ראשי הקהילה, שהיו אחראים על איסוף וחלוקת כספי התרומות שהגיעו מחו"ל. לא מעט יהודים, בייחוד בקרב העדה הספרדית שלא נהנתה מכספי חלוקה, שלחו את ילדיהם ללימודים במיסיון שהחל את פעילותו בשנות הארבעים של המאה ה 19.

ניצני שינוי החלו לקראת סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 כשצעירים בני צפת החלו לחפש חיים יצרניים. משפחות התארגנו ליציאה למושבות החדשות לחיים של עיסוק בחקלאות. הרוחות החדשות שנשבו בארץ החלו להגיע גם לעיר המבודדת בצפון.

בשלהי שלטון העות'מאנים החלו להביא מים מהמעיינות לנקודות חלוקה בעיר, החל שירות דואר מסודר, והמסחר והמלאכה התפתחו. רוב השווקים היו לתצרוכת מקומית, אך היו קשרים גם עם העולם החיצוני. אנשים שידם הייתה משגת ורצו להעניק לילדיהם השכלה כללית בנוסף לחינוך התורני, שלחו את ילדיהם לבית הספר כי"ח של אליאנס שנפתח בעיר שם למדו צרפתית, ולבית הספר העברי שנפתח, מוסדות הלימוד של המיסיון ומעטים נשלחו ללמוד בחוץ לארץ. לבעלי יוזמה סיפקה העיר הזדמנויות.

לא ידועה השנה שבה הגיע ר' מנחם אשר ואשתו לצפת. ר' מנחם אשר, חיה אשתו ושני ילדיהם יואל והינדה הגיעו מטבריה לצפת לאחר שנת 1866; הם התגוררו בעיר ברובע היהודי. על ילדותו של יואל לא ידוע לנו דבר חוץ מגביע הכסף, המעוצב כמנהג החסידים, שקיבל בבר המצווה – ולמעשה חפץ זה הוביל אותנו למשפחתה של אימו חיה בת יצחק בטבריה.

בשנת 1904 יסד יואל ברש"ד עם ברוך ברז"ל בצפת את בנק "ברש"ד-ברזל" כעבור כמה שנים מכר את חלקו בבנק לאליהו קלינגר שהיה נשוי לבת דודתו חנק'ה אשכנזי. ברש"ד ברז"ל וקלינגר היו דמויות מרכזיות בחיים הפיננסיים והחברתיים בעיר.

הקמת "אגודת היהודים העותומאנים" בצפת

על ילדותו של יואל אביו מנחם אשר אין לנו עדויות. בשנת 1904 יסדו בצפת יואל ברש"ד, ברוך ברז"ל ואליהו קלינגר בצפת את הבנק "ברש"ד ברז"ל קלינגר" שלושתם היו דמויות מרכזיות בחיים הפיננסים והחברתיים בעיר. בשנת 1909 מכר יואל את חלקו לשני שותפיו. בשנה זו מצאתי את העדות הראשונה לפעילותו הציבורית כשהיה אחד היוזמים בהקמת "אגודת היהודים העות'מאנים"בצפת. החברה הציבה לה מטרה להגן על זכויות היהודים בעיר, וכלשונם, "לשפר את המצב הגשמי והרוחני של העיר". יש לזכור שבשנים אלה הרבנים וראשי הכוללים היו האנשים החזקים בעיר. עיקר כוחם היה בשליטתם על קופת החלוקה והם החליטו מי יקבל תמיכה כספית וכמה.האגודה הציבה כמה מטרות: הוזלת מצרכי מזון בסיסיים, הוזלת מחירי הבשר בכדי שמשפחות תוכלנה לקנות בשר לפחות פעם בשבוע. שיקום בית המרחץ בעיר, שיקום בית המטבחיים, ובית העלמין, וכן ייסוד בנק להלוואות קטנות לבניין בתים בתשלומים קטנים ועזרה לתושבים באחזקת בתיהם שסבלו מרטיבות והתפוררות. הכתב, טויבנהויז, שמכנה את עצמו בשמות "ילן" או"הצפתי" מדווח בעיתון "החבצלת" מחודש ינואר ופברואר 1909 על בחירת הוועד בתהליך דמוקרטי, שהיה אז דבר יוצא דופן, בקהילה שהיתה רגילה שראשי הכוללים ניהלו את ענייניה.
הראשון שזכה במרבית הקולות היה ר' נפתלי חנהל'ס, אחד האנשים המרכזיים בצפת, שעסק בפעילות תורנית ועזרה לעניי העיר, והיה מקובל גם על עדה האשכנזית וגם על העדה הספרדית.
השני ברשימה היה הא' שפירא, ולמקום השלישי נבחר יואל ברש"ד ..
נראה שעיקר פעילותו של יואל היתה במגעים עם לבונטין לפתוח סניף של חברת אפ"ק בצפת, ואכן בשנת 1910 פתחה חברת אפ"ק סניף בצפת, ויואל עזב את השותפות בבנק "ברש"ד ברז"ל", והתמנה כסגן מנהל וגזבר בסניף אפ"ק שנפתח בעיר. בשנה זו דעכה פעילות האגודה שכנראה התגלו בה חילוקי דעות.
יואל גם ייצג את היהודים במג'אלה (מועצת נציגי העיר ) בעירייה בתקופת התורכים. עובדה שהכעיסה את קרניאל, מנהל אפ"ק בעיר, שהתלונן כי יואל עוסק יתר על המידה בעניינים הציבוריים של היהודים בעיר.

שנותיו בבנק אנגלו פלשתיין
יואל ברש"ד דחף את כניסת חברת אפ"ק (אנגלו פלשתיין קומפני) לצפת כי הבין את הפוטנציאל הכלכלי והלאומי של נוכחותו בצפת.
בשנת 1909 נפתח בצפת סניף של אפ"ק (אנגלו פלשתיין קומפני Anglo Palestine Company), שכעבור שנים הפך לבנק אנגלו פלשתיין. הסניף הוקם בקצה המערבי של סימטאת תרפ"ט. ויואל ברשד מונה לתפקיד סגן מנהל וגזבר הסניף.
השיטה שהנהיג לבונטין בארגון הסניפים, היתה מינוי איש מחוץ לעיר מטעמו של הבנק לתפקיד מנהל הסניף, ואילו לתפקיד סגן המנהל והגזבר מונה תושב העיר, איש בעל עמדה והשפעה. הסגן הכיר את אנשי העיר ידע על אפשרויותיהם הכספיות, ויכולת החזרת הלוואת, לא בכדי נבחר יואל לתפקיד הזה. מנהל הסניף הראשון היה מר גורדון שכמובן לא היה תושב העיר. העבודה לצידו של גורדון נעשתה בשיתוף פעולה ביניהם והם תרמו לפעילות הכלכלית של צפת וחיבורה עם המערכת הארצית של חברת אנגלו פלשתיין שבימים ההם היתה משמעותית לפיתוח היישוב היהודי כבר בשלהי השלטון העותמני. לחברת אפ"ק היתה חשיבות מיוחדת בשנות מלחמת העולם הראשונה, שהצליחה לעקוף את גזרת השלטון העותמני שהקפיאה את פעילות הבנקים בארץ, וסייעה לרוב תושבי צפת שכספם הוקפא עם סגירת הבנקים הפרטיים בצפת.
בתקופת כהונתו של מר קרניאל כמנהל הסניף, יש עדויות במכתבים להנהלה הראשית על מריבות ביניהם. התלונות ההדדיות הגיעו לשיא במלחמת העולם הראשונה, בסופו של דבר פוטר קרניאל מניהול הבנק בצפת ויואל המשיך בתפקידו..
נפשו של יואל קצה בזוהמה ובטינופת שהיתה בעיר העתיקה ובשנת 1912 מתחיל בבניית ביתו מחוץ לרובע היהודי. מול בית החולים היהודי החדש ע"ש הברונית רוטשילד (לימים בית חולים הדסה) שבנייתו הסתיימה בשנת 1910. המגרש הסמוך לביתו נרכש ע"י רוטשילד עליו נבנה בשנת 1921 בית הספר כל ישראל חברים כי"ח. היום חלק מהמכללה האקדמית צפת.
המלחמה שפרצה ב1914, מעכבת את השלמת בניית הבית. אך כנראה הוא כבר מתגורר שם עם משפחתו.

צילום של צפת בשנת 1920

אגודת "בוני בתים" -" צופיה"

בשנת 1913 יצא זלמן לבונטין, מנהל אפ"ק (חברת אנגלו פלשתין) בקול קורא לאנשי צפת והציע להם להקים בהר כנען שכונה חדשה בסגנון "ערי הגנים" שהחלו לצוץ בערי אירופה וארץ ישראל.

הוא הציע להם הלוואות מחברת אפ"ק בתנאים טובים על מנת לקנות מחברת יק"א (חברה להתישבות היהודים) שרכשה את אדמות הר כנען מהאפנדים הערבים בסביבה. מעבר להקמת השכונה החדשה הוא מציע לאנשי צפת הזדמנות לספק לאנשי צפת עבודה בבניית השכונה מה שיעודד את היציאה לעבודה שרבים מהם התפרנסו בקושי רב או שהסתפקו בכספי תרומות שהגיעו מחו"ל.היציאה מהעיר הצפופה לעבר ההר החשוף והקר שצפה העל העיר היה אז מעשה חלוצי לא פחות מהערך הכלכלי .

אנשי צפת נענו לקריאה, הקימו אגודה שנקראה "אגודת בוני בתים".ויואל ברש"ד היה אחד הפעילים ביוזמה. תקנון האגודה רשום בכתב ידו.

היזמה התקבלה בברכה בין אנשי צפת ורבים נענו לקריאה, נבנה חזון שראה את העיר כעיר גנים כדוגמאת ערי גנים באירופה, בתים מרווחים ומרכז תרבות שכלל בית כנסת ומרכז קהילתי תרבותי ברוח חדשנית. נחפרו בורות, הובאו משאבות ונשתלו עצים על תוואי השדרה המרכזית אך מלחמת העולם הראשונה קטעה את הפעילות. לאחר המלחמה התחדשה הפעילות, אך הערבים הערימו אין סוף קשיים להקמת הבתים, עקרו את העצים פעם אחר פעם, סתמו את הבארות ואף הגישו תביעה לבית המשפט נגד יק"א בטענה שהאדמות שלהם אך טענתם נדחתה. גם הרשויות המנדטוריות הציבו קשיים גדולים בעיכוב רשיונות הבנייה. אנשי צפת התעקשו להחזיק באדמות ולעשות מאמצים להתחיל בבניה ואכן הוקמו הבתים הראשונים של משפחות קאלך, ברוכשטיין, אונגר (היום נמצאת שם מסעדת גן עדן ומלון וילה גלילי ועוד) התפנית היתה בתחילת שנות ה40 כששרה לוי עתירת ההון קנתה בשנת מהאגודה כ400 דונם ובזכות היותה נתינה בריטית וקשריה הצליחה לקבל רשיונות מרשויות המנדט לבנות קרית לאמנים ואת בית המלון"כנען" .בראשית הדרך הבתים שהיו מיועדים נתנו לתושבי צפת שהסכימו לעבור ולגור על ההר.

קול קורא לתושבי צפת\ אצ"מ L51/57

רשימת רוכשי הקרקעות הראשונים אצ"מ L51/57

אצ"מ L51/58

לקראת קבלת תפקידו כמזכיר וסגן מנהל בחברת אפ"ק יואל ברש"ד דחף את כניסת חברת אפ"ק (אנגלו פלשתיין קומפני) לצפת כי הבין את הפוטנציאל הכלכלי והלאומי של נוכחותו בצפת ומכר את חלקו לשותפיו.

בשנת 1909 נפתח בצפת סניף של אפ"ק (אנגלו פלשתיין קומפני Anglo Palestine Company), שהפך לבנק אנגלו פלשתין. הסניף הוקם בקצה המערבי של סימטאת תרפ"ט. ויואל ברשד מונה לתפקיד סגן המנהל וגזבר הסניף.

השיטה שהנהיג לבונטין בארגון הסניפים, היתה מינוי איש מחוץ לעיר מטעמו של הבנק לתפקיד מנהל הסניף, ואילו לתפקיד הסגן והגזבר מונה תושב העיר, איש בעל עמדה והשפעה. הסגן הכיר את אנשי העיר ידע על אפשרויותיהם הכספיות, ויכולת החזרת הלוואת, לא בכדי נבחר יואל לתפקיד הזה. מנהל הסניף הראשון היה מר גורדון שכמובן לא היה תושב העיר. העבודה לצידו של גורדון נעשתה בשיתוף פעולה ביניהם והם תרמו לפעילות הכלכלית של צפת וחיבורה עם המערכת הארצית של חברת אנגלו פלשתיין שבימים ההם היתה משמעותית לפיתוח היישוב היהודי כבר בשלהי השלטון העותמני. לחברת אפ"ק היתה חשיבות מיוחדת בשנות מלחמת העולם הראשונה, שהצליחה לעקוף את גזרת השלטון העותמני שהקפיאה את פעילות הבנקים בארץ, וסייעה לרוב תושבי צפת שכספם הוקפא עם סגירת הבנקים הפרטיים בצפת.

בתקופת כהונתו של מר קרניאל למנהל הסניף, יש עדויות בשרשרת מכתבים להנהלה הראשית על מריבות ביניהם. התלונות ההדדיות הגיעו לשיא במלחמת העולם הראשונה, בסופו של דבר פוטר קרניאל מנהול הבנק בצפת ויואל המשיך בתפקידו..

נפשו קצה בזוהמה ובטינופת שהיתה בעיר העתיקה ובשנת 1912 מתחיל בבניית ביתו בונה מחוץ לרובע היהודי. מול בית החולים היהודי החדש ע"ש הברונית רוטשילד (לימים בית חולים הדסה) שבנייתו הסתיימה בשנת 1910. המגרש הסמוך לביתו גם הוא נרכש ע"י רוטשילד עליו נבנה בשנת 1921 בית הספר כל ישראל חברים כי"ח. היום חלק מהמכללה האקדמית צפת.

המלחמה שפרצה ב1914, מעכבת את השלמת בניית הבית. אך כנראה הוא כבר מתגורר שם עם משפחתו.

מלחמת העולם הראשונה בצפת

שנות מלחמת העולם הראשונה היו שנים קשות מאד לצפת, אוכלוסייתה היהודית הצטמצמה לרבע, מבלי שנורתה ירייה אחת. הרעב והמגפות עשו שמות בעיר, התורכים אסרו על פעילות הבנקים, והרבה זקנים שבאו לבלות את שארית חייהם ולהיקבר בצפת לא יכלו להוציא את כספם. גם כספי החלוקה פסקו להגיע מאירופה המדממת, בשנות מצוקה אלה התרבו הסכסוכים בעיר.

ב 1.4.1915 אוניית הצי האמריקאי "וולקן" מגיעה ליפו ומביאה מזון לישוב, שנאסף ומומן ע"י יהדות ארה"ב. הטורקים תובעים חלק ניכר מהמשלוח ואינם מקבלים זאת. האוניה מביאה סוכר, אורז, תפוחי אדמה, תה וגפרורים.רק ב12 למאי 1915 המטען נפרק. קרוב למחצית המזון מועבר ע"י הטורקים לתושבים הלא יהודים ולפקידי הרשות. יהודי יפו ת"א מקבלים 9% מהמזון, והיתר חולק לשאר הישוב ולאוכלוסיה הערבית. המזון והכסף שהועבר מסייעים לישוב היהודי. הסיוע שהגיע לצפת היה מזערי, במהלך מלחמת העולם הראשונה צפת כמעט "נשכחה" מלב ההנהגה הציונית והסיוע שהגיע לעיר היה מזערי. בצפת הוקם ועד של נציגים שתפקידה היה להחליט למי לתת את הסיוע שהיה מיועד לנזקקי העיר הרעבים.

קבוצת הועד היתה גדולה, לא הומוגנית וכן בעלת דעות מנוגדות. יו"ר הועדה היה ישעיהו קרניאל, שהיה גם המנהל של בנק אפ"ק בעיר.

בתיק מתועדים מברקים ותלונות רבים שהופנו לרופין על חלוקה לא צודקת של הכספים והקמח, תלונות שהופנו גם נגד הוועד וגם נגד ישעיהו קרניאל. בקשו לשלוח ועדה שתיישר את ההדורים וכן להחליף את הוועד. בין המכתבים נמצא מכתב אחד גדול ומפורט מיואל ברש"ד מתאריך 3 בספטמבר 1915. הוא כותב על אי הסדרים בוועדה, על כך שקרניאל עושה בכספים כבשלו ומחלק אותם כראות עיניו, הוא יצא מהעיר ואין אפשרות להוציא כספים, הוא לקח על עצמו את כל התפקידים ולאיש מלבדו אין מה לומר, כגזבר הבנק הוא מתלונן ואומר כי התנהגותו של קרניאל פוגעת גם במוניטין הבנק. (הארכיון הציוני L2/115/1 ).

התלונות שהגיעו לרופין היו בעיקר כי הכספים אינם מגיעים לכל העניים שממש נזקקו לעזרה ויש משפחות שיכולות לשרוד גם ללא הסיוע הזה ויש אנשים הרבה יותר עניים שלא זכו לתמיכה. הויכוח היה על הקריטריונים לחלוקה, שחלק מאנשי הוועד נצמדו לשיטת החלוקה על פי מפתחות "הכוללים" ואילו וילקומיץ ועוד אנשי צפת בניהם גם ד"ר גרין טענו כי הקריטריונים צריכים להיות רק על פי הנזקקות הגדולה ביותר.

וילקומיץ מודיע כי הוא מתפטר מהוועד משום שאינו יכול לשאת את עיניו לאנשי צפת. בסופו של דבר החלט על החלפת הועד, הגזבר הזמני שמונה היה יואל ברש"ד. לאחר מכן נבחר ועד חדש בראשו של וילקומיץ מראש פינה וכן ד"ר גרין (שמת לימים מטיפוס, והיה רופא מסור ובעל חוש צדק). ד"ר גרין מוכן לשאת בתפקיד אך ורק אם גורדון, (המנהל של בנק אפ"ק לפני קרניאל) או מר וילקומיץ יהיו בועד. זה תנאי בל יעבור מבחינתו. מדבריו עולה כי קשה להתמודד עם הלחצים של הרבנים וראשי הקהל בצפת והוא אינו יכול לשאת בתפקיד לבדו.לא אכנס כאן לפרשת וולקן שממנה עולה המצוקה הגדולה והרעב ששרר בצפת בשנות המלחמה.

למרות שבאופן רשמי הופסקה פעילות בנק אפ"ק. מנהלה בא"י נאלץ לרדת למצרים, עדין המשיכה זו בפעילותה משום שנחשבה לחברה ולא לבנק. ואכן היתה מעורבת בעזרה ליהודי צפת, במתן הלוואות לקניית מזון, במידת האפשר.

על המתח שהיה בין יואל ברשד ובין חלק מהרבנים ראשי הכוללים אפשר ללמוד מסכסוך שהיה בינם ב1915. מתוך מכתב הרבנים עולה כעס על דרך פעולתו, ואילו מתוך מכתבו עולה תעובו מאזלת היד שלהם בהנהגת קהילתם.

קשיי מלחמת העולם הראשונה והמצב בצפת, לא פסח על משפחת יואל, הוא נאלץ למכור כמעט את כל רכושו, ב1915 איבד את אחותו שאת שני בניה לקח תחת חסותו, ב 1917 איבד את אשתו שהיתה חולה, על כתפיו הוטלה פרנסת 8 ילדיו, אימו, וילדי אחותו. ובנוסף לכל היה בסכסוכים בלתי פוסקים עם מנהל הבנק מר קרניאל. במכתב ששלח לאפ"ק ביפו הוא שוטח את בעיותיו ומבקש להתפטר ממשרתו. יואל ברש"ד, האיש הדעתן, התקיף ובעל הסמכות מצטייר מתוך המכתב כאיש עייף, ומריר.

המכתב מבטא את מצוקותיו:

"... סבלתי פשוט מחסור נורא בכלכלת הבית כי משפחה גדולה לי. בית מכרתי ,התכשיטין שעלו עלי בסכום גדול מכרתי ברבע דמיהם, הרבה מכלי הבית הטובים מכרתי , הניירות ערך מכרתי ולבסוף הוכרחתי לשלח מפני את ילדי כי לא היה לי במה לפרנסם. הריני כמעט בלחם צר. ואחר כך נשארתי בעל חוב על יותר מאלפיים פרנק זהב, (היה ערב לעסק של אחותו הנדה שנפטרה ב 1915 והשאירה שני יתומים צעירים שאותם אימץ- יעקוב ואשר). ואחר כך בא עלי האסון הגדול, נפטרה עלי אשת נעורי, אשת חיל וטובת לב כי פקע ליבה לרגלי השתתפותה במאמצי וידעה את כל הייסורים החומריים ולרגלי הכלכלה המצומצמת שלא כדת, גאה הכל נכחה.

עוד בתחילת המלחמה חפצתי להתפטר ממשרתי בהבנק, שותפי (קלינגר וברזל) בקשו ממני שאשוב ואכנס בשותפות עמהם ואז בטח הייתי חי בטוב והייתי מתעשר כשם שהתעשרו הם וכשם שהתעשרו כל הסוחרים העוסקים במו"מ. אך מר גורדון (מנהל הבנק ) מנע אותי ממחשבה זו והגיד לי בפרוש שאין לי כל צידוק לעשות זאת, כי אחרי שאכלתי בטובו של הבנק עלי לסבול עד יעברו ימי הזעם ובעת שנחוץ לו ביותר איש ישר ונאמן ושאחרי המלחמה יתחשבו כל אחד ואחד לפי עבודתו ולפי מעשיו. גם אשר ליבי הורה ככה ואשאר על מקומי.

ועתה מה מצאתי בעד יושר ליבי זה? בעד מסירות הנאמנה למשרתי. אדוני המנהל ירום כבודו מילא את כוס יגוני וגדש את סאת צרותי כי נכון הייתי לסבול מהצער רק לא מכאובים מוסריים , יכולתי לוותר על כסף וגם על נפשות רק לא על כבודי הקדוש בעירי מכל יקר ומכל קודש.

בעת שאני יודע כי חף אני מכל פשע ואשם כי ידעתי את האחריות שהיתה מוטלת אך מה היה לי בלתי אם להכות ראש בכותל. כי שומע לא היה לי וזה היה שכרי.

האם כי יגילו עלי חרפה את זאת לא אוכל לסבול ולהחריש.

אדוני הנכבד סיבת הדבר שהואלתי לקבל את המשרה בהבנק בעת שהיה לי גם הון הגון וגם עסק שהביא לי רווח הרבה יותר גדול ממשכורתי בהבנק עד שהספקתי גם לחסוך מעט, היתה לי מריבה שנפלה ביני ובין שותפי מר קלינגר, החלטתיי להיכנס להבנק כדי לחיות חיי בשקט ובמישרין, ובמשכורת הבנק שהספיקה לפרנסתי והנה לא כאשר פיללתי כן היה לי. אמנם את חפצי קבלתי בתחילת עבודתי בהבנק תחת הנהלת מר גורדון אך מיום שבא לכהן בתור מנהל האדון מר קרניאל לא מצאתי מנוח וימרר את חיי במכאובים מוסריים הנוגעים באחריות המשרה.

ועתה אדוני הנכבד אני מבקש ממר גורדון להקדיש תשומת לב לברר ולדעת את נאמנות דברי אשר את אמיתותן הברורה רק הוא יספר ואז יוכח לדעת איזו מין סבלות סבלתי ולהתחשב במצבי שלא אוכל להישאר כך."

בעקבות המלחמה, כמו שעשו הרבה מאנשי צפת הוא שולח את ילדיו מנחם ואת משה שהיה רק בן עשר לקרובי משפחה בניו יורק על מנת להצילם מגיוס לצבא הטורקי. בשנים שלאחר המלחמה הוא כאמור שולח לארה"ב את מרים ומאוחר יותר את יצחק.

בתו נחמה עזבה את העיר בעקבות נישואיה לרב זילברמן מירושלים והם הפליגו לאוסטרליה לחפש את מזלם.

בתו הבכורה נשארת לצידו בעיר ובשנות המלחמה יולדת את התאומים דניאל ושמואל אחים למשה.

יואל ברש"ד נשאר לכהן במשרתו בבנק עד 1926.

בשנת 1919 מציע יואל באחד המכתבים ללבונטין למקם את סניף הבנק באחד האגפים של ביתו החדש שבנייתו מסתיימת ושולח לו סקיצה עם מפרט מודרני ומאובטח של החלק שבו הציע למקם בו את הבנק. ואכן בשנה זו הבנק מעביר את משכנו מתוך העיר העתיקה לאגף בבית יואל ברש"ד. הבנק השתמש במבנה עד סוף שנות העשרים ומשם עבר למבנה מרווח יותר, ברחוב ירושלים בצפת ועל יסודותיו נבנה בנק לאומי.

זה נוסח ההסכם"

"מר ברשד התחייב לבנות דירה בשביל הבנק על גג ביתו. בתבנית זו: חדר אחד 6.60 x7.50, חדר שני 3.50 x4.50, חדר שלישי 3x4 , עם מדרגות טובות ונוחות לעליה מוקפות מעקה חדש ונאה. החדרים יהיו מרווחים וגבוהים 4 מטר, מרוצפים היטב, עם חלונות רחבים, דלתות רחבות וגבוהות וגם חזקות מאד. הכתלים צריכים להיות ישרים, טוחים היטב וצריך להשאיר בקרבם מקום לשני ארונות..

שכר הדירה 800 פרנק לשנה, ה' יואל ברש התחייב לבנות עוד שני חדרים על הקומה העליונה ואם ניקח אותם בשבילנו יהיה שכר דירה השנתי 1000 פרנק.

תנאי התשלומים: ה' ברשד יקבל 400 פרנק במשך 4 חדשים, והדירה שכורה לזמן 5 שנים והזכות לנו לחדש את הדירה בשבילנו לעוד 5 שנים. בכלל צריך ה' ברשד להקפיד שהבניין יהיה בנוי היטב ובאופן נאה מאד. "

אצ"מ L51/129

מעורבותו בהקמת בית החולים רוטשילד

בשנת 1889 קנתה הברונית רוטשילד מגרשים בצפת עבור בניית בית חולים .

על פי העיתונות מאותה תקופה המגרשים נקנו מערבים ויהודים, אך היהודים שמכרו את המגרש "שכחו" שהוא שייך להקדש ומיועד לבניית בית מרחץ,בסוף המאה כאשר החל תהליך האישורים וכו' מצא מר אוסובסקי פתרון, בית החולים ייבנה על המגרש שנקנה מהערבים על צלע ההר ואילו מולו יוקם גן עירוני שישמש את תושבי העיר וחולי בית החולים. בסמוך לשטח שנקנה עבור בית החולים קנה אשר מנחם אביו של יואל ברשד מגרש. בתוכנית של האזור מסומן שטח הבית "מגרש של ברש"ד" .

במאי 1908 יש מכתב של המהנדס רוגוף שהיה אחראי על בניין בית החולים רוטשילד שבו מדווח לנציגו של רוטשילד בנושא בית החולים, כי ארבעה קבלנים שהגישו את הצעתם לבניית הבניין. את ההצעה הזולה הגיש קבלן ערבי מחיפה. היזמים פרידמן וברש"ד גם הם הגישו הצעה. ברש"ד ופרידמן כותבים לרוגוב, ומבקשים ממנו שיקח קבלן יהודי שיעסיק פועלים יהודיים מצפת שמשועים לעבודה, והם אפילו מוכנים להוריד את המחיר.

בחשבונות ששולמו לבעלי מקצועות בתקופת הבניין מוזכרים ברש"ד ופרידמן אך נראה שאת העבודה עשה ברובה בן ציון ברוכשטיין מצפת שהיה נגר אמן ועשה הרבה עבודה בבית החולים.