יום חמישי, 11 ביוני 2015
הקדמה, מקורות ותודות
כשאנו צעירים, נדמה לנו, כי כך נישאר
וכך יישארו הסובבים אותנו. לא תמיד יש לנו צורך וזמן לחקור בעברה של משפחתנו ואנו
מסתפקים בסיפורים שעוברים בעל פה ובמיוחד נהנים מהמשעשעים שבהם. אנחנו עסוקים
בגידול וטיפוח הדור הבא, צולחים את משברי החיים ולא מתפנים לחטט בעבר.
מצב בריאותו המדרדר של אבי, גרם לי
להבין, שהזמן שאפשר לקבל בו תשובות לשאלות שהעסיקו אותי, הולך ואוזל. הבנתי שהגיע
הזמן לשמר ולהעביר לדורות הצעירים את הידע שעבר אלינו בעל פה. ידע שהולך ודוהה עם
השנים.
היציאה שלי לפנסיה מוקדמת, יצרה חלל של זמן פנוי והרגשתי צורך למלא אותו בתוכן
משמעותי. פה ושם כתבתי להנאתי סיפורים
קצרים על בני משפחה שכולם מבוססים על אמת, אבל הוספתי להם קישוטים מהדמיון.
עם הזמן כאשר הבטתי בצילומים ישנים קראתי מכתבים ויומנים גיליתי שיש למשפחתי
היסטוריה שלמה הנסתרת מן העין.
הסקרנות והאהבה להיסטוריה ולמחקר הטילו
אותי לתקופה ארוכה בה חפרתי בארכיונים, ביקרתי בבתי עלמין עתיקים, ערכתי שיחות עם
קרובי משפחה שרובם כבר לא אתנו. ביליתי שעות בחיפושים במאגרי מידע ממוחשבים,
בעיתונות היסטורית ולא פעם מצאתי את עצמי שוקעת בקריאה בנושאים שאינם קשורים כלל
למחקר המשפחתי, אך תרמו להבנת חיי היום יום והסביבה בה הם חיו.
לאחר תקופה חיטוט ואיסוף אין סוף של
חומרים נפלה עלי לאות וחוסר רצון להמשיך, הרבה חומר היה לפני. לא ידעתי מאיפה
להתחיל כל אלה יצרו אצלי עומס שכמעט שיתק
אותי.
בסופו של דבר ההחלטה היתה להתרכז ביואל
ברש"ד וזאב מתתיהו וועלול פרל וחנה אשתו, שיחד עם היותם אבותיי היה להם תפקיד משמעותי במשפחתי ובקהילת צפת. השניים
התחברו בראשית המאה העשרים באמצעות קשר נישואין, חנה ברש"ד בת יואל נישאה
לזאב מתתיהו פרל. אי לכך מוקד התיעוד הוא סביב
דמויות אלה.
יואל ברש"ד וזאב מתתיהו פרל היו שונים אחד מהשני ויחד עם זה היו ביניהם קווי דמיון. שניהם הטיפו ליצירת מקורות פרנסה יצרניים, שניהם פעלו להבאת המודרניזציה לעיר, ויצרו מקומות עבודה לרבים מאנשי צפת. השוני בינם בא לביטוי בהשקפותיו המודרניות של יואל בנושא חינוך והשכלה, וכן בהיותו פחות קפדן בענייני דת, בעוד זאב פרל, בן לחלוץ המושבה מחניים, ראה בחינוך התורני חשיבות ולצדו חינוך כללי. שניהם היו חלוצים בדרכם ומחוברים למעשה הציוני, גם אם לא קראו לו בשם זה. אישיותם של סבי יואל ברש"ד וסבי זאב פרל מסמלות בעיני את הזרמים והרוחות שנשבו בזמנם בישוב היהודי בארץ ובפרט בצפת.
כמו בכל משפחה, גם במשפחה שלנו חבויים להם סיפורים קטנים של רכילות, מעידות, וקנאה. אני מניחה שכמה מבני דורי יזהו את העקבות של הסיפורים החבויים האלה שבלעדיהם היינו נמנים על משפחת האלים ולא על משפחת אנשים בשר ודם. והקוראים הצעירים שלא הכירו את אבותיהם יקראו את הפשט, ואת הדרש והסוד יצטרכו ללמוד מזקניהם.
מקורות ותודות :
מקור אותנטי וראשוני היו כמובן סיפורים וזיכרונות ששמעתי מאבי ומבני משפחה אחרים.
- האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו של דוד תדהר. שם מצאתי את
תאריכי הלידה והפטירה, וסיכום קצר של תולדות חייהם.
- אישור וחיזוק לרוב התאריכים והאירועים מצאתי על גבי המצבות בבית הקברות בצפת. ורשימות כולל קארלין משנת 1912, הרשימות ננמצאות באוסף אלי צביאלי בארכיון הציוני
- מפקדי מונטיפיורי
בטבריה היו מקור ללשורשי המשפחה בטבריה
- ספרו החשוב ביותר של חוקר טבריה בנימין פנטליאט "הקהילה האשכנזית בטבריה על פי פנקסי החברה קדישא ומפקדי אוכלוסין" שאפשר לנו להכיר את משפחת יצחק בן יעקב אשכנזי.
- הארכיון של בנק אפ"ק, שנמצא בארכיון הציוני היה מקור אינפורמציה מרתק. קשה לתאר את התרגשותי, שאחזתי לראשונה במכתב בכתב ידו ובחתימת ידו של יואל ברש"ד.בארכיון הציוני מצאתי את המכתבים ששלח יואל להנהלת הבנק ביפו בין השנים 1910 - 1926 , כמו כן מכתבים שנשלחו מצפת ע"י עובדי בנק אחרים, הרבה מסמכים וקבלות שמהם ניתן ללמוד דברים בעקיפין. למעשה היתה בידי התכתבות חד צדדית, משום שאת המכתבים שנשלחו לצפת לא מצאתי
- בארכיון
הציוני המרכזי מצאתי גם את הארכיון של "בית החולים ע"ש רוטשילד"
שנבנה בצפת ושם מצאתי חומרים הנוגעים לברש"ד ושותפיו.
- בארכיון
"יד יצחק בן צבי", בעזבונו של עודד אבישר, מצאתי את הטיוטות שכתב בכתב
ידו ל"ספר צפת", אותו תכנן לפרסם, אך נפטר טרם הושלמה עבודתו. שם מצאתי
עדות שרשם מפיה של נחמה בר זכאי, עדות שלמרות שהיתה קצרה, היתה לה חשיבות רבה
בהשלמת התמונה המשפחתית.
- מקור מעולה על סיפור משפחת פרל מצאתי בספר בהוצאת יד בן צבי – "מחניים - מושבה קצרת ימים". בספר זה מסופר על ההתיישבות הראשונה במחניים, שגעצל פרל, סבו של אבי, היה אחת הדמוניות המרכזיות בין המתיישבים.
- העיתונות ההיסטורית באתר הספריה הלאומית היתה מקור למידע על קהלית צפת ומעורבותם של בני המשפחה בפיתוח העיר ותודה לעיתונאים הצפתיים כמו טוייבנהוייז "הצפתי" שעידכנו על הנעשה בעיר באופן שוטף בעיתון "החבצלת" בימים שעדין לא נסללו דרכים נוחות לעיר ודרך התקשורת הכי משוכללת היה הטלגרף.
במהלך
החיפושים הצטלבה דרכי עם מחפשים אחרים, אנשי חסידות קארלין, וצאצאי משפחות נוספות,
שלרגע חשבנו שהצטלבו בעבר.
מידע
חשוב שעזר לי להשלים את שושלת המשפחה עד הבעל שם טוב, היה הגניאולוג נפתלי אהרון
וקשטיין בעל האתר "ויתילדו", שאף ייחד כמה מאמרים על נפתלי חנל'ס מצפת.
- האינטרנט פתח אפשרויות אין סופיות, מאגרי מידע, אתרים של עצי משפחה, תקשורת זורמת בין אנשים שמגלים עניין בנושא, ופורומים שעוסקים בשורשים משפחתיים. באחד הפורומים אליו שלחתי שאילתא בבחינת "שלח לחמך", גיליתי פרט חדש ומעניין, שאביא בהמשך
- סיפורים ששמעתי מבני ובנות דודי מנשות המשפחה, ממרים פרל ז"ל מפנינה
ברש"ד ז"ל וקלרה פייגין ז"ל, הדודות האחרונות שהספקתי לראיין שבצלילות
נפלאה, סיפרו לי מזיכרונותיהן, שללו ואישרו סיפורים והוסיפו פרטים שלא יכולתי
למצוא בשום ארכיון.
במסע חיפושי הצטלבה דרכי עם לייבלה, שבקש ששם משפחתו יישאר חסוי. גם הוא חיפש את שורשי משפחתו, למרות שמעולם לא פגשתי בו הוא היה בבחינת המלאך המלווה "בעל התוספות" קראתי לו.במהלך כמה חודשים החלפנו לסירוגין מיילים שסייעו לי רבות בהבנת החסידויות בטבריה ובצפת, וטרמינולוגיות וביטויים מהעולם החרדי.
- ה"שליח" הנכון בזמן הנכון, בדמות הצדיק אליהו בן טובים הי"ו מצפת, שבזכותו נמצאה במקום שאותו תארה נחמה ברש"ד זילברמן מצבת הקבורה של ר' אשר מנחם אביו של יואל ברש"ד שהכתובת שעל מצבתו הוכיחה את קשר המשפחה לרב הדיין שמואל מטבריה גילוי שאפשר לי להניח במקומה את החתיכה החסרה של הפאזל. ושלאחרונה, 2025, חשף את קברה של חי'ה בבית הקברות בצפת ולקברים נוספים של בני משפחתה והובילה אותנו למשפחת אשכנזי מטבריה שנקשרנו למשפחתנו בקשרי נישואין
ברצוני להודות במיוחד לבן דודי זאב מ. פרל שנושא את שמו של הסבא זאב, איש צפת שבקי בתולדות צפת, אנשיה ואתריה, שליווה אותי שנים לאורך המסע באין סוף התייעצויות וגילויים, תודה על שהיה שותף להתלהבותי ותרם חלק משמעותי להתקדמות המחקר, ביוזמה שרתם את המשפחה לשיפוץ קברי המשפחה וחיפוש בלתי נלאה אחרי קברים של בני משפחה בצפת שנעלמו מאיתנו כל השנים, גילויים שהיו המפתח להבנת הקשר המשפחתי שלנו למשפחת יצחק בן יעקב אשכנזי למשפחת יודנפרוייד ומשפחת ציפריס..
[i] בשנת 2014, חודש בבית עם רגל שבורה, הבנתי שגם זמני וזכרוני הולכים בכוון אחד בלבד, מה שדחף אותי להעלות את סיפור משפחתי ברשת בפורמט של בלוג. בדרך זו קיוויתי שכל ספור ותמונה חדשים שיתווספו יוכל להיכנס בקלות. בימים אלה, עשור אחרי, החומרים נערכים מחדש לספר אינטרנטי שניתן גם להדפסו
חיפוש השורשים של משפחת ברש"ד
משפחת שמואל דיין, סבו של יואל ברש"ד מצד אביו, הגיעה לטבריה מהעיר דאברוויץ (דרהוביץ?) דרוֹהוֹֹבִּיץ' ומצד אימו חיה בת יצחק אשכנזי, הגיעה המשפחה לטבריה מהעיר טלנשטי לא רחוק מקישינב. מאוחר יותר עברו חלק מבני המשפחה לצפת.
על פי המסורת המשפחתית שם משפחתנו הוא ראשי התיבות של "בן ר' שמואל דיין" שם שאימץ ר' מנחם אשר בנו של ר' שמואל דיין, בראשית המאה העשרים. ההסבר קיבל חיזוק מפי נחמה ברש"ד זילברמן, נכדתו של ר' מנחם אשר ומופיע בעדות שנתנה בפני עודד אבישר כאשר אסף חומרים ועדויות לכתיבת "ספר צפת" שלא זכה לסיימו, והם שנשמרים ביד בן צבי
משפחת
ברש"ד לא היתה משפחה גדולה, ידוע לנו שמו של ר' שמואל דיין שהיה אביהם של ר' מנחם אשר, של יואל ושל הינדה רבקה שרה. הינדה, אחותו האלמנה של יואל, שנפטרה
בצפת בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה השאירה את בניה אשר ויעקב בחזקתו . במהלך המחקר נמצאה כנראה בת נוספת של ר' שמואל דיין, אבי המשפחה, שלא ידענו עליה
וארחיב את הכתיבה על כך בהמשך.
סבא
יואל נולד בצפת בט"ו אדר תרל"ב (1872) נפטר בצפת בז' אדר
תש"ג(1943), תאריך לידתו ידוע על פי כתובת גביע בר המצווה שלו (*תמונה) ועל
פי רשימת כולל קארלין משנת 1912.
המשימה בתחילת מחקרי היתה לאתר ולברר מי היה ר' שמואל דיין, סבו של יואל, שעל שמו נקראת המשפחה. מפקדי מונטפיורי בטבריה היו נקודת החיפוש לאחר שלא נמצאו במפקדי צפת. עם התרחבות החיפוש המשימה היתה להתחקות אחר שורשיה של אימו חיה בתי יצחק.
מפקד מונטיפיורי 1839בטבריה
בשנת 1839 ברשומות מפקד מונטיפיורי בטבריה נזכר הרב הדיין שמואל הי"ו" (השם ישמרו ויצילו) ברשימת שמות ת"ח (תלמידי חכמים) דד"ק טבריה האשכנזים הי"ו וואלינר (מוואלין).
בשנת
1849 במפקד מונטיפיורי טבריה
בדף
"זה השער באו בו הרבנים המפורסמים ממונים
ומשגיחים ומנהלי עדת צאן קדושים ק"ק אשכנזים פעה"ק (פה עיר הקודש) טבריא
ת"ו (תבנה ותכונן) הוא
מוזכר רביעי ברשימה: "הרב המופלג בתורה ר' שמואל
מוה' שמואל דיין, בן מ"ה מקום מולדתו דאברוויץ (דרהוביץ) [i] אשתו
היא חנה זעלדא בת כ"ה ולהם בן א' (אחד). נמצא בחו"ל "
במפקד זה זו אנו מוצאים גם את ציון גילו 45, (נולד ב1804), מקום הולדתו ופרטים על משפחתו. על פי הפרש הגילים אני משערת כי חנה זעלדא היתה אשתו השנייה, והבן המוזכר הוא מנחם אלתר בנם המשותף שכנראה היה בעת המפקד בן ארבע או שלש, כפי שיוכח בהמשך
יש לציין כי תפקיד הדיין היה אחד התפקידים המרכזיים בקהילה היהודית, לדיין היתה סמכות שיפוט, תפקיד שדרש כישורים אישיים מתאימים וידע רב בהלכה.
במפקד
מונטפיורי טבריה 1855
ברשימת האלמנות מופיעה "חנה זעלדיא
בת ל' (30 ) אלמנת
הר' שמואל דיין זי"ע בעיה"ק
[הרב שמואל דיין זכותו יגן עלינו עיר הקודש טבריא] נולדה בראדוויץ (דרהוביץ )אוקראינה, עת בואה לארץ הקודש בת כ'" (20)
פה לא מצוין שיש לה ילדים, אם כן, היכן נמצא מנחם אשר בנה שהיה כבן 12 בשנה זו? . על פי עדותה של נחמה התייתם סבה ר' מנחם אלתר היה יתום בבר המצווה שלו. סיפור שתואם את מה שעולה מן המפקד בשנת 1866 ששם רשום שגילו 22, אזי בשנת 1855 היה בן יתום בן 11. יתכן כי מנחם נשלח ללמוד באחת הישיבות ולכן אינו מוזכר במפקד כמי שבחזקת אימו, או שבאותו זמן התגורר אצל בן משפחה אחר או אצל משפחת אימו.
עדות על בת נעלמה באחד הניסיונות שלי ל"זרוק" שאלות לפורומים גניאולוגים בסגנון "מי מכיר מי יודע?", קבלתי מסר מעניין מבנימין פנטליאט, חוקר תולדות הקהילה בטבריה על פי פנקסי החברה קדישא מפקדי הפקוא"ם ומצבות קבורה. פמטליאט דיווח לי שבבית העלמין של טבריה נמצאה מצבה ועליה כתוב: "רפאל,, חתנו של ר' שמואל הדיין, ח' סיון תרנ"ט (1899).שמו של רפאל מופיע גם בפנקס הנפטרים של ח"ק טבריה וגם שם מצוין כי הוא מירושלים וחתנו של ר' שמואל הדיין. רפאל היה בעלה של בת שהיתה לר' שמואל דיין עליה לא ידענו כי שמה לא הופיע במפקדים, קברה עדין לא נמצא . סביר כי בת זו היתה מנישואיו הראשונים. כי במפקד 1849 רשום שר' שמואל דיין בן כ"ה וחנה זלדה אשתו בת 28, צעירה ממנו בשבע עשרה שנים. קרוב לוודאי שזו אשתו השניה, אם בנו מנחם אשר. (אין אפשרות ששליח ציבור היה נשאר רווק עד לסביבות גיל 40) ויתכן שהיתה לו בת, מנישואיו הראשונים, שנישאה לר' רפאל מירושלים.
מפקד
מונטפיורי בשנת 1866 בטבריה
במפקד זה מופיע שוב ר' מנחם אשר אלתר
"מנחם אשר, בן 22, ילד טבריה, כולל וואהלין,
חתנו יצחק , (יש הפנייה לרישום של יצחק בן יעקב )
אשתו חיה, יש לו בן שמואל בן שנה"
מנחם אשר שהוא בן 22, בשנת 1844, מצוין במפקד זה כי הוא נשוי לחיה בת יצחק, (שגם הוא מופיע במפקד), ויש להם בן אחד ושמו שמואל. כלומר, בן שנקרא ע"ש סבו ר' שמואל הדיין. הבן שמואל כנראה נפטר בהיותו ילד. בתו הינדה מופיעה ברשימות קארלין בצפת, נולדה בשנת 1865 ויואל שנולד בשנת 1872.
שם המשפחה ברש"ד (בן ר' שמואל דיין), אומץ כנראה ע"י בנו מנחם אשר ונכדו יואל בסוף המאה ה19 או ראשית המאה ה20.
משנת
1866 אין לנו יותר רישומים של המשפחה חוץ מרשימות קארלין משנת 1912.
חיה אשתו של אשר מנחם מופיעה ברשימות כולל קרלין בצפת כאמו של יואל ברש"ד. על אילן היוחסין של משפחתה בטבריה אפרט בהמשך.
רשימת כולל חסידות קארלין משנת 1912 בצפת
על משפחת ברש"ד אנו למדים על מתןך פנקס הכוללים בצפת 1912, ובמיוחד מרשימת כולל קארלין שאליה השתייך יואל. הרשימה נמצאת בעזבונו של מוכתר העיר מנחם אשר ברש"ד והתאריכים נרשמו במקור על פי לוח השנה הערבי.
רשימת הכוללים (קארלין) משנת
1912 רשומים במשפחת יואל ברש"ד:
רשימת כולל קארלין, ארכיון אשר ברש"ד
יואל ברש"ד - 1872
חנה – 1893
מנחם – 1896
נחמה – 1898
מרים - 1903
משה - 1907
(ילדיו שאול – 1912,
ויצחק – 1914 שנולדו מאוחר יותר אינם ברשימה)
אשתו ציפורה - 1876
אמו - (של יואל ברשד) חיה בת
יצחק אשת אלטר - 1848
אשר בן מרדכי הירש, בנה הבכור
של הינדה - 1900
יעקב בן מרדכי הירש, בנה הצעיר של הינדה - 1901
הינדא, אימם, בת אשר אלטר ברש"ד -1865
ליואל היה כנראה עוד בן בשם שמואל (שנקרא ע"ש סבו ר' שמואל הדיין) שנולד בשנת 1911ונפטר שמו מוזכר ברשימת התלמידים בבית הספר משנת 1919 .
[i] הארכיון של המוכתר מנחם אשר
(נכדו של מנחם אשר אלטר) נמצא כעותק דיגיטלי בארכיון הלאומי ובספריה הלאומית וניתן
למצאו תחת הכותרת אוסף אלי צביאלי.(חתנו). עותק נוסף נמצא במוזיאון המאירי בצפת.
[ii] השם מוכתר ניתן לאחראי שמונה
ע"י השלטון הטורקי לרישום הדמוגרפי של המקום, לידות פטירות וכו'
[iii] המרת התאריכים לתאריכים לועזיים נעשית מחלוקת מספר השנה הערבית ב 33 ,את התוצאה יש להפחית מהשנה הערבית שחילקנו, ומוסיפים 622(שנת ההג'רה), התוצאה נותנת את התאריך הלועזי.
התוצאה נותנת את השנה הלועזית- 1872.)
למרות שהרישומים במפקדי מונטיפיורי יש התאמה
בשמות בני המשפחה והשנים, אך אני חיפשתי עדות נוספת שתבסס בוודאות את הקשר בין
משפחתי לר' שמואל הדיין מטבריה.
בעדות שנתנה נחמה זילברמן ברש"ד, לעודד
אבישר היא מוסיפה ומספרת שסבה מנחם אשר אלתר, קבור במערת האבריטש' בצפת. במערת
הקבורה נוספו במהלך השנים עוד הרבה קברים, המערה נמצאת במדרון בית הקברות מתחת
למערת הקבורה של האר"י הקדוש. נחמה הוסיפה כי נהגה להשתתף
ב"יארצייט" (יום השנה) של סבה כשכל המשפחה ירדה לקבר במערת האבריטש',
במשך השנים הייתי בקשר עם אליהו בן טובים, צדיק
החושף מנקה ומתעד את הקברים העתיקים בבית הקברות בצפת. קיומו של קבר ומה שכתוב על המצבה
אמור היה להיות החוליה החזקה ביותר המחברת
בין ר' שמואל הדיין ובין מנחם אשר ומחזקת את ההסבר לראשי התיבות של שם המשפחה.
בקיץ 2017 הודיע לנו אליהו בן טובים כי אכן חשף
את מצבת קברו של מנחם אשר ביום י"ז תמוז תשע"ז, ביום 11 באוגוסט 2017,
י"ז תמוז כשבית הקברות היה ריק ממבקרים בשל הצום , ירדתי עם בן דודי זאב פרל, בת דודתי נעמה המאירי ויחד
עם אליהו בן טובים למערה שעסק בניקיונה ובתוכה חשף נחשפו קברים נוספים.
בעמקי מערת אבריטש' בסעיף הצפון מערבי של המערה נח על משכבו מנחם אשר בינות לעוד קברים רבים. ובעודנו מחפשים את מצבת קברו בקשנו מסבנו הקדמון שיסייע לנו למצוא אותה, ובקשתנו נענתה. המצבה נמצאה בתוך שפכי עפר שזה מקרוב פונו. המצבה שאישרה באופן חד משמעי את המסורת המשפחתית, שאכן אבי המשפחה היה אותו ר' שמואל הדיין מטבריה ושמו נגזר שם משפחתם.
באותו רגע מרגש המעגל ניסגר, החוליה החסרה נמצאה ונסתם הגולל על הספק הדק והמטריד שליווה אותי במשך השנים.
פנ ר מנחם אשר
מיהו אותו יצחק הנזכר בעדותה של נחמה ?
יצחק היה אביה של חיה, אשת ר' מנחם אשר, כלומר
הסבא רבא של נחמה. יתכן שבעדותה היתה בת למעלה משבעים התערבבו בזיכרונה שמותיהם של שני הסבא רבא שלה שאותם לא הכירה, ובטעות ייחסה את
יצחק לאביו של סבה מנחם אלתר.
אחרי
1866שנת , לא ידוע בדיוק באיזו שנה, המשפחה מגיעה לצפת. ומאמצת לה את שם המשפחה
ברש"ד שהוא בן ר' שמואל דיין.
הבן יואל שנולד בשנת בט"ו אדר תרל"ו ,הפך לדמות המרכזית של המשפחה ודמות
ידועה ומשמעותית בעיר. וכאמור הוא האיש שיהיה במרכז הסיפור שלי.
הינדה רבקה שרה אחותו של יואל ברש"ד
החיים בצפת ובני משפחת ברש"ד
ברובע היהודי בצפת התנאים היו קשים, תוצאות הרעש הגדול שהחריב את הרובע היהודי ודילל אותה מתושביה הותיר את רישומו והעיר עדין לא התאוששה מהמכות שספגה.. צפת היתה עיר מעורבת עם רוב מוסלמי ונוצרי וכל קבוצה התגוררה ברובע משלה אך היו בין הקהילות יחסי גומלין ונציגים היו בעייה ביחס למספרם. הרובע היהודי היה הקטן ביותר. על פי תיאורי הנוסעים המזדמנים כמו נחמה פוחצ'בסקי, לא היתה בעיר מערכת ביוב והשפכים זרמו לסמטאות. ברחובותיה עדין לא נראו עגלות והתושבים השתמשו בחמורים וסוסים. גם הדרכים לעיר לא היו סלולות והגישה אליה היתה קשה. מצב התברואה והרפואה היה ירוד ביותר, ולא היה מוסד חינוכי שהעניק לתלמידיו מקצועות כללים. כל יוזמה לשינוי או הכנסת "השכלה" נתפסה כאיום ונרדפה ע"י מנהיגות ראשי קהילה, שהיו אחראים על איסוף וחלוקת כספי התרומות שהגיעו מחו"ל. ולא מעט יהודים, בייחוד בקרב העדה הספרדית שלא נהנתה מכספי חלוקה שלחו את ילדיהם ללימודים במיסיון שהחל פעילותו בשנות הארבעים של המאה ה19 וטיפול רפואי בבתי החולים שלהם.
ניצני שינוי החלו לקראת סוף המאה ה19
וראשית המאה ה20 כשצעירים בני צפת החלו לחפש חיים יצרניים. משפחות התארגנו ליציאה
למושבות החדשות לחיים של עיסוק בחקלאות. הרוחות החדשות שנשבו בארץ החלו להגיע גם
לעיר המבודדת בצפון.
בשלהי שלטון העותומנים החלו להביא מים מהמעיינות לנקודות חלוקה בעיר, החל
שירות דואר מסודר, והמסחר והמלאכה התפתחו רוב השווקים היו לתצרוכת מקומית, אך היו
קשרים גם עם העולם החיצוני. אנשים שידם היתה משגת ורצו להעניק לילדיהם השכלה כללית
בנוסף לחינוך התורני, שלחו את ילדיהם למוסדות המיסיון ואפילו לחוץ לארץ. לבעלי
יוזמה סיפקה העיר הזדמנויות.
לא ידועה השנה שבה הגיע ר' מנחם אשר
ואשתו לצפת , ר' מנחם אשר חיה אשתו ושני ילדיהם יואל והינדה מטבריה הגיעו לצפת לאחר שנת 1866, הם התגוררו בעיר ברובע היהודי. על ילדותו של
יואל לא ידוע לנו חוץ מגביע הכסף שמעוצב כמנהג החסידים, שקיבל בבר המצווה ולמעשה חפץ זה שהוביל אותנו למשפחתה של אימו חי'ה בטבריה. .
ציפורה שפרינצע מלכה אשתו של יואל
ברש"ד
יואל ברש"ד נישא לציפורה שפרינצע מלכה בשנת 1892 ציפורה נולדה בשנת 1876 להוריה גולדה פרל (לבית ציפר'ס) ונפתלי חנהל'ס מצפת, ועליו אייחד פרק נפרד. ציפורה נפטרה בשנת 1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, בהיותה רק בת 42 והשאירה אחריה בעל, שמונה ילדים, שיצחק, הצעיר ביניהם היה בן שלש ושלושה נכדים משה ושמואל ודניאל,בניה של בתה הבכורה חנה, האחרונים נולדו כשנה לפני מותה והיא כנראה זכתה לראות את חיוכם. אולי זו היא שרקמה את פרוכות ברית המילה שלהם ומכסות כל בן זכר במשפחתנו בברית המילה שלו, כבר חמישה דורות.
במכתב שכתב מר קרניאל מנהל בנק אנגלו פלשתיין בצפת ביום 14 בספטמבר 1917, להנהלת הסניף ביפו הוא מודיע כי "אשתו של יואל ברש"ד, סגנו נפטרה ממחלה ממושכת. במכתב שכתב יואל למנהל הבנק בסוף שנת 1917 הוא מספר על קשיו, הוא מזכיר גם את אשת נעוריו שנפטרה "כי פקע ליבה" ומפרט את הקשיים הכלכליים אליהם נקלע בהיותו המפרנס היחידי של משפחתו המורחבת
על סבתא ציפורה איני יודעת דבר חוץ מהפרטים הביוגרפים היבשים, ולכן הרשתי לעצמי לספר עליה משהו שנלחש לי ע"י ביגוניה יפיפייה במיוחד, שמידי שנה משמחת אותי בפריחה הלוהבת שלה.
הביגוניה של סבתא ציפורה סיפור*
"ציפורה,
סבתא של דניאל אבא שלי, לא הורישה לו דבר מלבד כנראה אהבתו לגינון. בת 42 היתה כשנפטרה בערב ראש השנה, בשנת 1917,אבל
את צמח הבגוניה הצליחה לעביר לצאצאי צאצאיה.
צמחי
ביגוניה עוברים במשפחה שלנו מדור לדור, כשהנשים במשפחה, הן האחראיות להעברת הלפיד
הלוהב של הפרחים במלוא פריחתם, לדורות שבאו אחריהן.
כולם
כנראה מאותו ייחור קדמון שאיזו סבתא רבא, של סבתא רבא, שהשרישה אותו והעבירה אותו
הלאה.
צמחי
ביגוניה האלה קישטו את העציצים בחצרם של הורי הסבא וסבתא רבא של אבי.
אותה
סבתא, היתה מקפידה לחתוך מהם ענף קטן, להשרישו ולהעבירן לעציץ חדש, שהיה בדרך כלל
איזו פחית שימורים שנצבעה בכחול או ירוק.
היא
הקפידה לחלק לבנותיה וכלותיה עציצים
קטנים, ואלה המשיכו לחתוך ענפים חדשים ולהכין
עציצים חדשים. וכך קבלתי גם אני שתיל כזה מאימי, שנשא בחובו זיכרונות של
100 שנה לפחות, וכשגדל, חתכתי גם אני ייחורים והעברתי לכלותי.
וכשאני מביטה על הצמחים היפיפיים האלה,
שמידי קיץ, פורחים בוורוד עז ואדום לוהט, אני רואה את הסבתות שלי, בסינר ושביס,
משקות, עודרות וחותכות. מעבירות אלי, יחד עם צמח הביגוניה, גם משהו מעצמן".
גולדה פיערל,ילידת צפת בת יהודה לייב ציפריס, היתה ידועה בנדיבותה ובמעשי החסד
הרבים שעשתה. בזכרונותיו, כותב נינה, דניאל פרל, על הבית ברחוב חת"ם סופר, שבו
התגוררה עם בעלה ר' נפתלי חנהל'ס (עליו ייחדתי פרק מיוחד) בו היה במרתף יקב קטן שבו ייצרו יין לפרנסתם ובחדר
שעל הגג הם הקימו את בית הכנסת חב"ד הראשון בצפת. לימים נתרמה הדירה לחב"ד צפת ונבנה בו בית כנסת גדול, ובתקופת
המאורעות הפך ביתה למרכז פעילות של האצ"ל , במרתף הבית היה סליק של נשק, בשלב
מסוים השאירה הסבתה גולדה את הבית לפעילי המחתרת ועברה לגור בחדר קטן שמול ביתה.
דניאל מספר כי גם בבית המלון "הרצליה"
של הוריו היה סליק עם אקדחים, כשהבריטים באו לעשות חיפוש דחפה חנה פרל אמו את האקדחים לסל של גולדה פירעל, צרפה
אליה את בתה הקטנה והשתיים יצאו מהבית. לא עלה בדעתם של השוטרים הבריטים כי האשה הישישה ונכדתה הקטנה נשאו עמן סל עם
אקדחים שהיו מכוסים בירקות. גולדה האריכה ימים וזכתה לראות את שלמה, הנכד של
נכדתה. היא נפטרה בצפת בספטמבר ונקברה בסמוך לקבר של בתה הקטנה חנה,
אותה שיכלה במפולת קיר בשנת תרל"ט
(1879).
שלשת הקברים של גולדה פערל, בתה חנה ובתה ציפורה נמצאים בסמיכות זה לזה, בבית הקברות העתיק בצפת במדרון הצפוני של בית הקברות
הינדה רבקה שרה ויסברג ברש"ד, אחותו של יואל ברש"ד
אחותו הגדולה של יואל ברש"ד נולדה בשנת 1865 ונפטרה ב1915 במלחמת העולם הראשונה בתקופה שבצפת המצב היה קשה. המצבה של הינדה נמצאת בבית הקברות בצפת. על פי רשימת כולל קרלין, משנת 1912 שם רשומים כל משפחת ברש"ד, רשומה גם הינדה ובניה אשר מנחם ויעקב בניו של מרדכי הירש פאליק ויסברג בעלה שנפטר בשנת 1907. מרדכי הירש ויסברג פאליק היה אמן של כלי כסף, והיה עושה כתרים ורימונים לספרי תורה (מתוך עדות של אלי צביאלי בעלה של איילה נכדתה של הנידה. ). הינדה התאלמנה ונותרה עם שני בנים צעירים. להינדה היתה חנות לצרכי כתיבה ונייר, מוצר רב ערך בצפת. היא לקחה הלוואה מבנק אפ"ק ואחיה יואל ערב לחוב. כאשר נפטרה הינדה אחותו, יואל לקח תחת חסותו את שני בניה היתומים הצעירים, אשר ויעקב, שהיו בני 15 ו14, ובכל הרישומים הם נקראים ברש"ד. גם הינדה שמרה על שם נעוריה לאחר פטירת בעלה.[1]
טאובה לבית בנדרלי היתה צפתית שהיתה נשואה אך התגרשה בשל היותה עקרה (לפי העדויות והסיפורים, גם לאחר גרושיה היו יחסיה טובים עם משפחת בעלה לשעבר. טאובה הצעירה שמשה כמטפלת לילדיו של יואל ברש"ד. לאחר מות אשתו ציפורה בשנת 1917, טאובה לא יכלה להשאר בביתו של יואל מחשש "יחוד". יואל ברש"ד הציע לה להינשא לו ולהישאר בביתו. והיא טיפלה במסירות בילדיו הצעירים שאול ויצחק שהיו ילדים קטנים מאד כשהתייתמו וראו בה אמא. תמיד נאמר עליה שהיא בעלבוסטה. טאובה האריכה שנים לאחר מות בעלה יואל, היא התגוררה בחצר המשפחה ששם גרו משפחות התאומים שמואל ודניאל נכדיו של יואל. ילדי המשפחה זוכרים את הריבות שהכינה מעלי הוורדים ומהפירות בגן ששתל הסבא יואל. ואת הנכדות של שאול שהיו מגיעות לבקר מידי קיץ ומשחקות אתנו בחצר ובגינה רחבת הידיים. טאובה נפטרה במרץ 1960 וקבורה בצפת.
חיה מופיעה ברשימת קרלין. בעלה אשר מנחם מופיע במפקד מונטפיורי 1866 בטבריה ומצויין שם כי נשוי לחיה בת ר' יצחק ולהם בן בן שמואל שכנראה נפטר צעיר ונקרא על שם סבו, ר' שמואל דיין מטבריה. על פי סיפורי המשפחה הסבתא חיה ידעה לנבא את העתיד על פי קריאה בכף יד או עדשים. היא ידעה גם את סוד הריפוי בצמחים, ורקחה תמציות ושיקויים לבני משפחתה ולכל דורש. זיכרון נוסף במשפחה היה על יום פטירתה. הסבתא רבתא חיה נהגה בכל שבת לחלק צרור ממתקים לילדיו ונכדיו הקטנים של בנה יואל. שבת אחת נכנסו התאומים הקטנים שמואל ודניאל לחדרה על מנת לקבל את הממתקים, חיה ישבה על הכיסא ונראתה מנמנמת. מאמציהם להעיר אתה לא צלחו. תמיד ציינו שזכתה במיתה מתוקה. בהתכתבויות שהיו לי עם אווה ג'יין ברש"ד בתו של יצחק צעיר הבנים של יואל, כתבה לי שאביה אמר לה שכילד היה קשור במיוחד אליה.
[i] על פי מנהגי היהדות אשה גרושה או אלמנה
יכלה לחזור לשם נעוריה. זה כנראה מה שעשתה הינדה שבעלה נפטר צעיר, וילדיה גם הם
נשאו את אותו שם.
"פ"נ א (האשה) ציפרה שפרינצי מלכה בר' נפתלי הלוי נכד הבעש"ט ז"ל נ כ"ד אלול עזר"ת (תרע"ז, 1917)
